יום ראשון, ינואר 31, 2010

ואחרי נרג' הארץ

מתי הוליווד?

אם זה לא היה בשל אירוע עצוב אז הייתי אפילו שמחה.

אבלות יומא

אסור לך ללמוד תורה
או משנה ואל תציעי
לאנשים שתיה ואל
תקומי
אנחנו נביא לך
ואל תגידי שלום
ואל תסתכלי במראה
וגם אל תתאפרי
ולמה את נועלת נעלי בית?
רק גרביים
רק גרביים מותר
ותהיי רצינית
אל תלכי לישון
אנשים מגיעים
ותבואי להגיד שלום
בעצם אל תבואי להגיד שלום
תגידי תודה שבאתם
לכל האנשים
וכשמגיעים אנשים חשובים
אז תבואי לשבת איתם
ואל תסתכלי במראה
והנה תאכלי ביצה זה עגול
זה טוב
ותאכלי משהו תשתי
את צריכה להיות
חזקה תדאגי
לאמא
תהיי חזקה
מסכנה שלי
אוי לאן את הולכת

יום שבת, ינואר 30, 2010

שגיאות כתיב

התכתבתי עם אחיין מספר 3 בפייסבוק
ולשנינו היו שגיאות כתיב.

הנה מה שהוא אמר על העניין:

לא שמתי לב לזה אבל לך זה יותר נורא את מבוגרת נורא אני רק כיתה ג

מלך

יום שישי, ינואר 29, 2010

יום חמישי, ינואר 28, 2010

יהודי + לא בשבת = גזענות


אתמול, בשעה שבע וחמישים בערב גיליתי את פניה המכוערות של הגזענות.
דווקא ביום בו הייתי ביפו, נסעתי במוניות שירות, שוחחתי עם הגבר הערבי שישב לידי ושמעתי יותר ערבית מיום רגיל, והתחלתי לחשוב שאולי יש פה סיכוי למשהו, הגיחה המפלצת וחשפה את ניביה המשוננים, את לשונה הלחה והמהבילה ואת רירה המצחין והנאלח.

על המונית היה שלט.

יהודי
הר נוף
לא בשבת

מילא לא בשבת, יתכן ועדיין ישנם יהודים שומרי מצוות שחושבים שהם יכולים לחיות בבועה המגנה עליהם מלפרנס מחללי שבת. תתעוררו. זה חלק מהחיים במדינה יהודית ודמוקרטית. אתם במוקדם או במאוחר תפרנסו, אויה, מחללי שבת

לא-בשבת היה בעבר שם קוד ליהודי טוב כזה. שומר מצוות. ככה בסמוי. בקטנה

הר נוף, שכונה חרדית, שאין בה רחמנא ליצלן ערבים או חילוניים, אז אתם יכולים להיות בטוחים. אתם בידים טובות.

ואם אתם צריכים עוד רמז אז הנה.

יהודי

בצהוב.

שידעו כולם כי נהג מונית זה אינו חס וחלילה ערבי.

אז הנה ככה בגלוי, ברחובה של עיר אדם רשאי להציג את היותו גזעני.
שהוא יהודי, ומשום כך עלינו להעדיף לנסוע איתו, סתם כך, לא בשל אדיבותו, נימוסיו, השמירה על חוקי התנועה, אלא בגלל שהוא נולד לעם היהודי, וזו הסיבה הטובה ביותר והמוחלטת.

נכון?

לא.

לא נכון, מכוער ומסוכן.



גם אותכם זה מכעיס?

תעבירו הלאה.

אני ברדיו

היום בעשרה לתשע, בתוכנית בוקר חדש ברדיו ישראל
106.6 FM

בפינה מדרש בוקר אעלה קצת רעיונות על פרשת בשלח, בעיקר על המן.

להשתמע

יום שלישי, ינואר 26, 2010

חיזיון ברנר

וממתי שיגיונותיך בלבלו ימיך והיטוו לפניך רשת של אמיתות שדבר מציאותי לא היה בה.
עולמך היה מסודר. כל לילה היית נרדמת בזרועותיו לאחר שהוא הספיק לטפל במטלות היומיות, ובבוקר התעוררת לתוך מיטה מרוקנת מחלומות ומעטפות סגולות ממס הכנסה מונעות ממך להדחיק לקרן זוית את חובותיך, מזכירות לך את המס שיש לשלם כדי לקחת חלק בעולם ואת נמנעת ממגע מסוג זה. אין זה מספיק כי התכוונתי לשלם את חשבון המים? אתמול בערב נוכחותו היתה מורגשת מתמיד, התשובות שענה לך, והתעקשותו לשטוף את הכלים נגעו ללבך, הרהרת על הדרך הארוכה שעברתם, עכשיו הוא נוטל חלק במטלות היומיום, את ממשיכה שיחה זו בראשך וניגשת במיאוס לכיור העמוס כלים מרתיחה את הקומקום האדום, ויוצקת מים על הכיור המטונף, מנסה להמיס לכלוך ושומנים שדבקו בכלים לאחר שבוע שהוטלו בגבבה. האדים העולים מהכיור מעלים ניחוחות של בשר צלוי, בצל מטוגן וריח מתקתק של פרי דחוס ונרקב, המים החמים והסבון צורבים את ידיך, את כעת מוכנה למערכה את לא תיכנעי שוב, את תשטפי את כל הכלים בכיור. בראשך את מנסרת חלון בקיר המטבח וצופה החוצה אל הגבעות הקמורות, עצי זית את שותלת בהם, ובזים מצויים דואים, הנקבות כבדות מעט יותר ומעופן מהורהר, הזכרים מתקדמים מהר יותר, מוטות הכנפיים מאפשרת זליגה בין הגבהים. צלחת נופלת מידיך, אינה נשברת רק מחליקה לתוך ערמות המים והקצף. נערה צעירה חולפת בוואדי, את רואה מספר כבשים עוקבות אחריה. היא אינה קשורה אליהן ואת תוהה לעצמך מי קודם למי. היכן תשרטטי את קו הגבול בין מה שהיית אמורה להיות למי שבחרת בחייה? את מוזגת לה קפה שחור במבט מתנצל, מבינה כי לא תצלחי לקלוע לטעמה. הקפה יהיה מר מדי, או מתוק מדי מתחנחן מדי. קפה של כובשים המכירים בעליבותם. לכבשים אינך מרשה לחדור למטבח. אתן מנהלות שיחה כושלת, את שפתה לא טרחת ללמוד בראשך את משננת קטע בערבית ספרותית שרשמת על הקיר כדי שתוכלי לדקלם בכיתה חית בלי להתבלבל. את עומדת לך במטבח, שערך השחור אסוף בפקעת, גופיית הטריקו מיוזעת ונצמדת לגופך, כתמי מים וסבון מתכתשים בה. ולפתע החיזיון פג, ואת חוזרת לכיור המעלה אדים, לצורך הבוער בך לנקות את סימני עצלותך. המוזיקה מענגת אותך, אך את זקוקה לפורקן לכעסך, את ניגשת לעמדת המחשב ומחליפה את הערוץ ותופים הולמים, גיטרה מנסרת את הספה, ושבביה ניתזים לעברך, הבס הולם בירכייך, זהו הקצב הראוי לך. ספר המונח על הספה מושך את עיניך. ברנר: מסביב לנקודה. התלבטויותיו של אברמזון נקלות בעינייך. מדוע הוא אינו עושה כל מעשה? איך הוא מצדיק את ימיו שעוברים בשתיקה. לפתע את קמה, חוזרת לשטוף את הכלים ומהרהרת.

למה האזנתי הבוקר בהליכה לעבודה?


זה לא בהכרח כך. אל תאמינו לתנ"ך




לפעמים אני מרגישה שאני חייבת לרוץ ולהתרחק



בטח שאני מחכה לבוב. יוני זה תכף



וככה בשביל הפינאלה שיר של חיוכי בוקר

יום שני, ינואר 25, 2010

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ה.

ברכת הזמן שעבר וחלף והתגלגל ושינה מטעמו ושינה ממני אותו

לביבות גבינה

ככה סתם כי קר, ובא לי משהו מתוק שיצחיק אותי עוד ועוד

גביע גבינה חמישה אחוז
ביצה אחת
שקית סוכר וניל
כף קמח
טיפה סוכר

לערבב

ליצוק לתוך תבנית סיליקון
לאפות עשרים דקות
להגיש עם רוטב שוקולד ו/או רוטב מייפל

מהכמות הזו יש 6-7 לביבות.
יאמי יאמי

זמן ציבורי

מאז שאין לי רכב ואני מתנהלת באוטובוסים הזמן מתנהל אחרת
נוסכה בו גמישות, אפשר לשחק איתו.
אפשר להנות מהנסיעה מנופי ירושלים המתחלפים מהאנשים באוטובוס מסביבי.
מי הם.
מה הם אכלו לארוחת בוקר. להיכן הם נוסעים?
מה משמח אותם? מה מצחיק אותם? האם הם ממהרים?

הנסיעה מתארכת, אך השהות בפקקים מתקצרת.
אני מרשה לעצמי לאחר
וסולחת לעצמי על כך.

וזמן חדש נוצר .

יום ראשון, ינואר 24, 2010

אני מתוקנת

משהו השתנה.
התעוררתי הבוקר עייפה וכבדה.
ותוך שעתיים נוצקה בי קלילות. אני מחייכת לעצמי.
ושירים של פעם מתנגנים לי בראש.

אני אאלץ להניח את אביתר בנאי בצד לכמה ימים, ולשמוע מנגינות משמחות.

סליחה אביתר.

שלום ג'נט

יום שבת, ינואר 23, 2010

כל כך הרבה מילים יש בעולם וכולן לרשותי

ומה הטעם בהן
אם המילים בהן אני חפצה
אינן

יום חמישי, ינואר 21, 2010

אבלות יומא

שהיה מתרחק
אינו מתרחק
אינו מת
אינו מוחק
אינו רק
הינו מרחק
הוא רחם
הוא רחמים
הוא מים
הוא ים
הוא יש
אין אין

יום רביעי, ינואר 20, 2010

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ד.

ברוכה את כוס היין וברוך אתה היין המאפשרים לי להשקיט אותם קולות צעקניים המתרים בי כי אני לא יכולה ולא מסוגלת ואיך בכלל הרשת לעצמך לחשוב שזה אפשרי.

ברוכים תהיו

מכתבים מבית הקפה

אני יושבת בקפה הבית – קפה קדוש, ורוצה לכתוב. האצבעות מדגדגות לי מכעס ואובדן ועלבון ושמחת הליכה קצרה שהם לרוב מהווים תמהיל מעורר, אבל אני לא יכולה לכתוב עכשיו.
נגמרה הבטריה של המחשב, השקע הסמוך בשימוש והשקע השני מאחורי הזוג הסמוך אלי הנמצא בריב דמעות חנוקות ואני לא יכולה למצוא את עצמי עוצרת את השיחה ביניהם לבקש מהם שיחברו את המטען לשקע.

הוא בוכה. היא מוחה דמעה לוגמת עוד יין. הם מעלים דברים קשים. קשה לדבר איתו. היא לא יכולה יותר אבל הוא נעלב מדברים אחרים.
אני לא רוצה להקשיב להם אבל הם יושבים במרחק 20 סנטימטרים ממני. השיחה ביניהם מזכירה לי שיחות עצובות בהן אני נטלתי חלק.
הרצון שיאהבו אותנו משותף לכולנו.

לא רק לאלה היושבים בקפה קדוש הערב.
כולנו האנושיים

Ne Me Quitte Pas

יום שלישי, ינואר 19, 2010

אבלות יומא

וכך היה מונה

אחת ואחת
וכך היה מונה:
אחת ואחת
אחת ושתיים
אחת ושלוש
אחת וארבע
אחת וחמש
אחת ושש
אחת ושבע.

וכך אנו מונים:
אחד
אחד ושבוע
אחד וחודש
אחד ושנה
לכל הימים.

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ג.

ברכת האדמה הלחה המפרישה ניחוח חורף עז

יום שני, ינואר 18, 2010

צעקה

דלת נטרקת וחלון אינו נפתח והמחנק והלחץ על העין אינם
מרפים

את צועקת וצועקת וכח
הצעקה

מרעיד בך כוחות פנימים
ואת שורטת בקיר פתח חדש
ונמלטת

יום ראשון, ינואר 17, 2010

ואיך זוכרים?

ביום שישי תהיה האזכרה.
ויום חמישי הבא הוא יום השנה.
ואיך אציין?
ומה אלמד לזכרו?

אשמח לרעיונות

יום שבת, ינואר 16, 2010

למה?

למה אין מכונה שיכולה בו זמנית לכבס בגדים מלוכלכים ולשטוף כלים?
חסכון מושלם במים ובזמן

יום שישי, ינואר 15, 2010

זהו החזרתי או האוטו לחברת הביטוח.
לבינתיים אהיה חסרת גלגלים.
איך אסתדר?

הנהיגה נעימה לי, זה הזמן שלי עם עצמי. מאזינה לרדיו או למוזיקה, נרגעת ומחדדת מחשבותי.

מה הפתרון?
לגבי מוזיקה:

אני אעלה דיסקים חדשים לאייפוד,

תחבורה:
אני אלך ברגל לעבודה.
או שסופסוף ארכב על האופניים.
אני לא אצטרך לחשוש מתאונה נוספת,
ואולי קלילות חדשה תצמח בי.

שבת שלום

יום רביעי, ינואר 13, 2010

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ב.
ברוך אתה אבי שהיית אבי
שלימדת אותי לשחק שחמט כשכעסתי על כולם
ומתוך השמחה הפשוטה בהגיע הדוד לגיל 70 התגוללו תמונות בסרט רץ, מהברית מילה לפני 70 שנה בימי מלחמת העולם הנוראה, מהבר מצווה אחר קום המדינה, תמונה עם בגין כנער ומאוחר יותר כמבוגר, ופתאום תמונות של אבא. בתחילה בשחור ולבן, בלכתו לבית הספר בתלבושת אחידה .עד כמה אחייני דומים לו.
ולפתע בצבע.

ואיך אבא היה יפה.
ואיזה חיוך גדול.
ועד כמה אני מתגעגעת אליו

וכועסת שהוא לא זכה להגיע אפילו לגיל שיבה.

יום שלישי, ינואר 12, 2010

אבלות יומא

פורש ובוכה

הוא פורש ובוכה
ואני פורשת ובוכה
בואי ספרי לי משהו חדש.

כלום לא חדש אבא.
בואי ספרי לי משהו.
לאן נעלמת?
למה את בורחת?
אני לא בורחת אבא.

הלוואי ויכולתי.
ועל כן אני פורשת ובוכה.
על אף שהישבעוני
אחרים
לבל אפרוש.
לבל אבכה


פשט מתאשפז
ירד מתחיל כימותרפיה
טבל שבוע מנוחה
עלה הגידול קטן גרורות נעלמו
ונסתפג הגרורות חוזרות. חום עולה.


פשט מתאשפז
ירד מתחיל כימותרפיה
טבל שבוע מנוחה
עלה הגידול קטן גרורות נעלמו
ונסתפג הגרורות חוזרות. חום עולה
וחוזר
חלילה

אבלות יומא

עזאזל


יושב תחת סוכה אחרונה
מחכה שיחשך
שנדע עם נמחקו עוונות העם
במה תתברך השנה הקרובה
מי יחיה ומי

הרי מואב באדום אחרון של קודש
מלטפים את בקעת יריחו
ומתרחקים

השעיר הושלך
אבריו פורקו
חוט הזהורית
אינו משנה צבעו
המלווים אינם.
תלשו שיער ועזבו

יושבת ליד מיטתך האחרונה
האם
בשנה
בשינה
הקרובה

יום שני, ינואר 11, 2010

ככה אני מרגישה




חודש שבט. ואני מתגעגעת לאבא. הזה. וההוא
טאטע.

ומגלה שלא כתבתי עדיין את ספר המחלה הפטירה והשבעה על אבא.
בחודש הקרוב אעלה את זה לכאן.

תביאו טישו. הדמעות עלי.

יום ראשון, ינואר 10, 2010

צו לצו קו לקו

שבת, בית כנסת הגדול בירושלים.
יומולדת 70 לדוד שלי. מזל טוב.
חזנות. חזן ומקהלה.
המחשבות נודדות לא יכולה להתפלל ככה.
ברכת החודש. חודש שבט. החודש שאבא נפטר בו. איזו ברכה יש פה בכלל.
מוותרת על התפילה. פותחת את החומש. מעיינת בפרשת שמות. לא מצליחה להתרכז.
עוברת להפטרה

והפסוקים הבאים נופלים עלי


ט אֶת-מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת-מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. י כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. יא כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל-הָעָם הַזֶּה. יב אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ. יג וְהָיָה לָהֶם דְּבַר-יְהוָה צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.

ישעיהו כ"ח



ואני חוזרת על המילים צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם
אני לא מבינה מה זה אבל זה מרגיע אותי. בית הכנסת מפסיק להסתובב סביבי האורות פחות מסנוורים. שאגות החזן פחות מאיימות
וככה לאט לאט משהו נפתח.

וקמתי יצאתי החוצה לטייל בשמש ולדבר עם אלוהים.

צו לצו צו לצו
קו לקו קו לקו
זעיר שם
זעיר
שם.

יום חמישי, ינואר 07, 2010

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

א.

ברכת הערבים הפשוטים בהם נתלו הכינורות על העצים בשעה מוקדמת
ואני שבה הביתה והחתולה מחכה פרושה על כיסוי השמיכה מנמנמת
ופכפוך מרק העוף מרמז שלמרות הכל מדובר ב
בית

יום רביעי, ינואר 06, 2010

איך זה שאת לא נשואה?

חוסר אהבה
עודף פרנסה
חוסר חשק
עודף בררנות
חוסר בדידות
עודף מודעות
חוסר איזון
עודף תאווה
חוסר החלטיות
עודף אסרטיביות
חוסר אופטימיות
עודף פסימיות
חוסר סבלנות
עודף עצמאות
חוסר שקט
עודף אבא
חוסר אבא
עודף גוף
חוסר קשב
עודף נימוס
חוסר אמונה
עודף אהבה

So how much does a ticket to New Zealand cost?

not much.

just about 80 books.

כמה חיכינו לחוק הזה

סופסוף חוק שיסדיר את השוק הפרוץ של תעשיית המזון ללא גלוטן בישראל,

וימריץ את היצרנים לדווח כמה גלוטן יש במוצר.

וכן, המחירים מדויקים

תודה לחברי הכנסת

מנחם אליעזר מוזס
אורי אורבך
אילן גילאון

יום שלישי, ינואר 05, 2010

ערב זוטא בז'בוטינסקי

הקוראים בבלוג יודעים שיש לי קשר מיוחד לז'בוטינסקי.
כתבתי עליו ועל ניטשה עבודה לאוניברסיטה, שיר בית"ר שכתב אינו רק כותרת לאחד מסיפורי הקצרים ומוטיב מרכזי בו, מלבד היות מילותי שגורות על פי , ושירה אני גם אוהבת.

כך שראיתי כי בז'בוטינסקי יתקיים ערב שירה של זוטא - כתב עת אינטרנטי לשירה שמחתי מאד.

להלן התרשמותי:

1. המנחה החמודה הרבתה בפרטים ביוגרפיים של המשוררים. לא נחוץ במיוחד וטיפה מעייף.

2. מחיאת כפיים: מתי מוחאים? מתי יודעים ששיר הסתיים? למה אין זה פעמון שנותן רמז, או אפילו הקשה קלה על תוף מרים או משולש?

3. משורר הקריא שיר על הרצון לרצוח. הוא מורה. אולי בחירת מקצוע אחר כדאית במקרה הזה? לא בטוחה שזה טוב שהוא ליד ילדים. בפינלנד זה בטח היה מזמן נגמר ברצח המוני וכו'

4. באיזה שמפו הוא משתמש? יופי של שיער

5. הזמרת לא הפליאה לשיא אבל נעליה היו נפלאות

6. "סליחה שאני לא סטנד כל כך טוב" משפט שגוי. יש לומר. "סליחה שאני לא סטנד "

7. עד כמה האיטנרנט אכן מאפשר דיאלוג ויצירת קהילה? האם נוצר קהל חדש? או שהאינטרנט מהווה כתב עת נוסף? מה הרבותא לטכנולגיה במטותא?

8. האם למשוררים תהיה תמיד ביוגרפיה נפתלת?

9. השיר בעברית נשמע הרבה יותר טוב מהמקור הקאטאלאני. ואני לא מבינה קאטאלאנית.

10. משורר שלועג לכתב העת הוא מגניב או חסר טעם?

11. לי עברון ועקנין הבריקה בעיברותו של טום הרדין.

12. שחר מריו מרדכי - תעשה לי שיר.

יום שני, ינואר 04, 2010

סעיף 11

ולמצוא מישהו שיעזור לי עם כל זה.

יום ראשון, ינואר 03, 2010

ארבעים שנה למותה של לאה גולדברג

מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָ
אוֹתוֹ הַגַּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף,
וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹב
אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ.

מוּל חַלּוֹנְךָ וְגַם מוּל חַלּוֹנִי
בַּלַּיְלָה שָּׁר אוֹתוֹ זָמִיר עַצְמוֹ,
וְעֵת יַרְטִיט לִבְּךָ בַּחֲלוֹמוֹ
אֵעוֹר וְאַאֲזִין לוֹ גַּם אֲנִי.

הָאורֶן הַזָּקֵן, שֶׁבּוֹ כָּל מַחַט
אֶת מַבָּטְךָ נוֹשֵׂאת כְּטַל טָהוֹר,
עִם בֹּקֶר יְקַדְּמֵנִי בִּבְרָכָה –

דְּבָרִים רַבִּים מְאד אָהַבְנוּ יַחַד,
אַךְ לֹא זָרַח בְּאֶשְׁנַבְּךָ הָאוֹר
עֵת בְּדִידוּתִי נָגְעָה בִּבְדִידוּתְךָ.


סונטה ט' מתוך אהבתה של תרזה די-מון
ויפה כותב יאיר קדר

שיעור שלמדתי מלואנרד כהן

ויש סדק דרכו נלגם האור
הננסך בחדרי חדרים