יום ראשון, יולי 29, 2012

איכה היתה לזונה




ההכנסות
ההוצאות
החובות
הבוז
השנאה
ההשפלה
הרעב
הצמא
הסירוב
הרעב
הבושה
הכאב
הצריבה
החרטה
הריקנות
ההדחקה
הבושה
הכסף

הלחם. 


מנחם אב התשע"ב

יום רביעי, יולי 18, 2012

שלא ימותו יותר צעירים

משפט שאמא שלי אומרת כשמגיעה שמועה רעה על מותו של אדם שנפטר בשיבה טובה.

אתמול הייתי בבית הלויות בהר המנוחות. סבתה של חברתי נפטרה בגיל תשעים ושלוש.
אשה מלאת חיים, שאהבה מסיבות, תה עם חלב ועוגיות ללא גלוטן. אשה שופעת חיים וצחוק, שפתחה בשיחה עם כל אדם, שנכדותיה ראו בה חברה.

אולם ההספדים היה מלא באנשים, בסיום ההספדים בנה ביקש שהקהל ישיר את "מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר", הקהל נענה, והמזמור התאים כל כך למי שזכתה לאריכות ימים "אך טוב וחסד ירדפוניי כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים".

וברקע,  ברחבה בחוץ מתקבץ הקהל להלוייתו של אדם צעיר, בן שלושים פלוס, שנלחם שנה בסרטן, והותיר מאחור משפחה ענפה.

והפער בין שתי הלוויות מחמיץ את הלב ומטלטל.