בימים האלה, בזמן הזה, לפני חמש שנים.

צַלֶּקֶת יוּנִי

א

פַּחַד אַיָּלָה תּוֹקֵף וּמַרְדִּימֵךְ כִּבְאַחַת

תֵּכֶף יִתְקֹף הַנָּחָשׁ וְסַכִּין תּוּנַף

הַחֲתָךְ יִהְיֶה פָּשׁוּט אֹדֶם בֶּטֶן יִתְגּוֹלֵל כְּלֵי הַדָּם

לֹא יִפָּגְעוּ הַמְנַתְּחִים יְדַלְּגוּ בְּבִטְחָה עַד שֶׁיִּמְצְאוּהוּ

וְיַעַקְרוּהוּ מִתּוֹכֵךְ גּוּשׁ גּוּף דָּם נוֹזֵל בֶּטוֹן יִסְתַּלֵּק כִּבְאַחַת

וּמַעְיָן בָּךְ יִנְבַּע וְאַתְּ תִּשְׁתַּחְרְרִי מִכֹּבֶד הַכְּבָלִים שֶׁלִּפְּפוּךְ יְרָחִים רַבִּים.

ב

וּבְכָל שָׁנָה בְּחֹדֶשׁ יוּנִי עוֹבֶרֶת בִּי סַכִּין

מִתְיַפַּחַת

זוֹ לֹא סַכִּין כְּבוּשַׁת דָּם

זוֹ סַכִּין מַיִם

שֶׁאֲנִי מַיִם וּבָעֹל לֹא מָשַׁכְתִּי.

וְאִם בָּעֹל לֹא מָשַׁכְתִּי, מַדּוּעַ נִצְלַק הַבָּשָׂר?

וְלָמָּה נִטְמַן בִּי גּוּשׁ דָּם מַיִם אֲצוּרִים מָרִים

וְלֹא זֶרַע גֶּבֶר חוֹלֵף בְּשַׂר חַיִּים

וּמִי יִסְמֹךְ יָדַיִם, וּלְמִי בְּדִיּוּק אֶצְעַק?

וּמַדּוּעַ שֶׁלֹּא אֶצְעַק.

גּוּף בּוֹדֵד חוֹצֶה שְׁלוֹשִׁים

(דַּי לִלְּחִישׁוֹת בְּמִסְתְּרֵי חַדְרֵי טִפּוּל וּבְהֶעָרוֹת שׁוּלַיִם

מֵעַל כּוֹסוֹת קָפֶה בַּאֲמִירַת אַגַּב: כֵּן. זֶה קוֹרֶה בַּגִּיל הַזֶּה.

יֵשׁ לִזְעֹק אוֹתָהּ בְּפַרְהֶסְיָה)

וְהַצְּעָקָה תִּשָּׁמַע וְתֵחָרֵט

לֹא בְּאַדְווֹת הַמַּיִם אֶלָּא בִּוְרִידֵי הַבָּשָׂר,

צְעָקָה חוֹצָה גּוּף לִשְׁנַיִם

מֵהָרֹאשׁ הַדּוֹאֵג וְעַד לְמִכְסֵה

הַהוֹלָדָה

וּמֵהָרַגְלַיִם הַמְהַסְּסוֹת וְעַד לְמִכְסֵה

הַהוֹלָדָה

מִצַּד יָמִין לִשְׂמֹאל

סְמַיְלִי בִּיקִינִי

צַלֶּקֶת נֶפֶשׁ

לֹא עֲרוּפָה אָמַרְתִּי, מְצֻלֶּקֶת.

(פורסם בגיליון נשים של משיב הרוח, וזכה למעט פירגון ממנחם בן)

;