יום ראשון, אוקטובר 18, 2009

אוטוביוגרפיה הכרחית

ומכל מה שביקשתי בתפילותי ביקשתי שיטת הכרעה. וגם כשזו נעלמה ממני גמלתי בלבי לתור אחריה. הייאוש של החורף נסע לניו יורק וקיבל הצעת עבודה. בוקר קריר עם שמש נוקבת בגדים שאינם מתאימים לראיון עבודה הליכה זריזה מתחנת הרכבת העיר מתעוררת אני נחושה בכישורי התפקיד מוצע לי. בגופי אני יודעת שאני לא יודעת מה אני רוצה. כשהתחבטתי בהצעה הבנתי כי אני רוצה להישאר בארץ ולהיות אמא. שהיותי לא פוריה ולא מפרה ולא מזינה ולא מקיימת ולא מכילה מעכב אותי להיות מי שאני רוצה להיות ואיני יכולה להיות כך יותר ערירית ומרירה ושוקטת ויש בי את הכוח להוציא אל הפועל והדבר גדול והוא תלוי בכשרון ההחלטה שלי ונשימה עמוקה לתוך שורש החיים. ואיני יכולה להתכווץ יותר כשרואה אישה בהריון כי אם לא אתכווץ הקנאה תפרוץ ואז אכעס על עצמי ואלך ואוכל שוקולד. ואני רוצה להיות אמא עם ילד ועגלה וגן שעשועים ותשובות מוכנות כששואלים אוי, נו אז מה קורה. או כשמישהי משוויצה בהריון שלישי אני אוכל לחלוק איתה את הבחילות והתנודות במצב הרוח. מוצא מכובד ממעגל הרווקות שאינו כרוך בחתונה מביכה עם מוזמנים לא רצויים ומתנות שיש להחליף מי יודע למה כי כבר יש לנו כבר הכל נכון מתוקי? ובתנועת אומץ לא רצונית פגשתי בו. והוא כל מה שרציתי. והוא גבוה בהיר עיניים. שיניים טובות. איש עולם ותארים. איש ספר ותרבות ולשונות רבות. ולא יכולתי להרשות לעצמי אותו ומשום כך יכולתי להרשות לעצמי אותו ומכיוון שהוא לעולם לא יאהב אותי הוא גם לעולם לא ישנא אותי או ידחה ממגע גופי. והוא לעולם לא ימאס עלי או יחנוק אותי ולא יתן לי מרחב כי לעולם לא נחלוק אותו עולם רק נגדל ביחד ילדה יפה. בלונדינית. היא תלבש שמלות לבנות או ורודות ויהיו לה נעליים חמודות וליומולדת שלוש שלה היא תקבל אח קטן. ובינתיים אבא ימצא בן זוג ויגור איתו ולאמא יהיו כמה בני זוג והאיש ההוא שהיא תמיד חלמה עליו יהיה שלה לכמה שנים הם יגורו חצי ביחד ויהיה לה טוב. היא תגיע לגיל ארבעים רווקה עם שני ילדים והיא תחגוג את החופש שלה. היא אמא ואישה ויש לה המון אפשרויות והיא חופשיה מהצורך להוכיח כי היא יכולה להיות אמא והיא חופשיה מעולו של בעל. היא לא צריכה לבשל לאף אחד חוץ מלילדה שלה ולתינוק החדש וגם בשבילו כשהוא מגיע אבל אז זה בסדר כי הוא גם הולך. והוא איש של ספר ודיבור ומחשבה והיא גדלה מלשוחח עימו. השיחה שלהם עוברת לרמת המטא וההפשטה והכל בעומק הדברים והם שניהם רציניים ולילד שלהם יתקעו מכות אז הם ישלחו אותו לחוג ספורט והם ימצאו פתרונות לכל הקשיים כי ביחד הם יכולים.

היאוש של החורף לא חלם שהוא יפגוש את השמחה של שלהי הקיץ. הייאוש של החורף ויתר על משפחה ומצא פתרונות אחרים. כי מאז שהיא פגשה בו והחליטו ביחד כי הם רוצים להביא ילד וסיכמו חוזה עם פרטים ובדיקות זרע ופרופיל פוריות משהו בה נרגע והתפנה והיא פגשה בו. שמשמח אותה. ויש בה אויר כמו שאף פעם לא היה והיא חיה יותר ויותר וצלקות לא מפריעות לו הוא חושב שהיא מגזימה. ויש לו לב נדיב ונשמה רגישה. והיא אוהבת אותו. כי הוא גורם לה להרגיש אישה. שמגיע לה ככה להירצות על ידי אחר ויש לו סבלנות עבורה והוא שם בשבילה והוא עוזר לה עם הקניות ועם הכלים, והוא מבין שקשה עם הניירות של הבנק ושצריך עוזרת אישית או עוזר אישי. אותו. והוא שם בשביל כל הפרטים הקטנים. והוא שם בכל שעה ומכל מקום הוא שם עבורה. שלומה הוא עניינו. וההוא מרגיע אותה שלא צריך למהר ולא צריך מחוייבות לגבר אחר ולא צריכה להיות כרוכה אחר בעל. אבל ההוא רוצה משפחה. והוא יודע שזה מפחיד אותה אז הוא לא אומר את זה אבל זה נמצא באויר כל הזמן והיא מרגישה את המילה נלחשת גם אם היא לא מאותרת והיא לא יודעת מה לעשות ובאיזה חיים לבחור. ושהוא מתחיל לדבר על חתונה ושמות משפחה משהו בה מסתמר וקופא היא נחסמת אורה בעיניה חיים אטומים שגרתיים צבועים באפור ובעל לטפל בו. אז היא נפגשת עם שניהם. האחד מזין את גופה ומספק צרכיה והשני הוא הרוח והביטחון הבסיסי שהיא לעולם לא תהיה כלואה.

ויש גם קול האומר כי במשפחות קורים הדברים הנוראיים ביותר וזה קול שהיא שומעת ולא יודעת מה לעשות איתו. ועל משפחות מאושרות לא כותבים כי הן לא קיימות ומשהו בה נרתע ורוצה להוכיח כי יש משפחה מאושרת ומה שהוא בה זוכר את כאבי הגדילה והבושה בהורים והכעס על אחות שמציקה ובושה במשחקי המין של גיל ההתבגרות. אולי משפחה זה כואב אבל ילדים? ילדה בלונדינית בשמלה בהירה רצה לה בגן שעשועים בין המתקנים בודקת את רגליה ומהירות הריצה בסנדלים החדשות הקוקיות שלה נחבטות בפנים והשיער מדגדג אותה, ראשה פונה לשמש היא מסתנוורת מכווצת עיניים לשניה והיא מועדת נופלת חוטפת מכה בברך שתיקה נשמעת והיא מתרוממת לאט לאט בכבדות. יד שמאל עצרה את הנפילה, הברך נשרטה והבכי מתחיל בעיניים עלבון הנפילה וההישמטות ומשקל הירכיים מכביד על ההתרוממות. והיא האישה שאני. ואין אבא שינשק את הפצע.

ואיך אישה אחת שהיא בקושי מטר חמישים ושמונה יכולה לרצות לחיות עם שני גברים ולהרהר בשלישי שיודע לארוג מילים ביופי שעין לא חזתה בו וכשהוא מדבר היא מזהה את המילים עליהן ויתר ומשהו בו מרגיש קרוב והיא כבר חודשים מתפוצצת מתחושת המוכרות הזו שהיא אינה יכולה לדבר עליה איתו למרות שהיא מזהה את אותה התחושה ממש בעיניו אבל אין לדבר על כך כי אם הדבר ידובר הוא עלול גם להעלם והיא בקושי מטר חמישים ושמונה ואפילו אינה שוקלת מאה קילו כלומר אי אפשר ליצור ממנה שתי נשים היא רק אחת ואיך יש בה תיאבון ופנאי לכל כך הרבה גברים? ומדוע הם אינם מתפרשים על פני שנים שונות מדוע הם מתגלמים כולם באותו הזמן ממש כאילו שיש לה כוחות מיוחדים כאילו היא פיה או גיבורת קומיקס אבל זה החיים שלי הפשוטים היומיומיים ויחד עם זה שיחות טלפון שאיני רוצה לקיים ומשום כך מעדיפה לשלוח הודעה אבל אז אנשים מתקשרים אלי בחזרה ואני לא יכולה להתמודד עם הדיבור שמילים שלי כל כך ספורות ואין לי כוח למילים וכל אחד מהם מצריך מילים משלו אחד מילים ארוכות זרות של חקירה ואנליזה והאחר דורש מילים פשוטות הברות שניתנות לשמיעה קול שמתקשח בניגוד לרצונך והשלישי את אינך יכולה לדבר מולו כי את כל מילותיך הוא העלה בך ואת אינך יכולה לבייש עצמך במילים שאינן משלו או משלך ופתע שגיאות בעברית בך עולות. והוא אמור להכנס בכל רגע ואת מזהה אצלך התרגשות ואינך יודעת מה לעשות בה. והאם היא מסמנת סכנה. סכנת הישמטות או שזו התרגשות של תקוות ההיחלצות הגדולה?

ואת יושבת מול רופא הפוריות וההוא איתך ושאלות אינטימיות נשאלות ואת עונה. תאריך מחזור אחרון. מסקנות הממצאים. הצלקת. לא היתה חדירה לחלל הרחם. והוא יושב שם והגוף הנשי הנפרש לפניו אינו נעים לו ואת בוכה בשירותים שאלוהים למה זה מגיע לך. ואיך קרה שהחיים שלך ככה והוא אפילו לא מסוגל לחבק אותך. ואם הוא לא מסוגל לחבק איך יהיה מסוגל לחבק אותך. ואת שוכחת את הניירת בשירותים ואת לא חוזרת לשם. אתם תנסו בבית ואם יהיה צורך תחזרו אבל מקום שראה חולשתך אינו מבשר בך טובות. ומרגע ההוא נולדו עיכובים או דעך הצורך את אינך יכולה להסביר והוא עיניו פגיעות ואינן יכולות לשאול שאלה עם רסיסים מרובים. וילדה בהירת שיער מאחורי שרה קול דודי הנה זה בא. קול דודי הנה זה בא ואת שואלת מה זה אומר ואיזה סימן זה. ומי הוא הדוד ואיך את יכולה ליצור סיפור חיים אחד מכל מה שקורה סביבך ואיך בכלל יש לך זמן לעבוד עם כל זה. ואיך ניתן להפריד ולנתק את כולם כמו חלקים של עוף קר שיצא מהמקרר ביום שישי ויש גידים סמויים ועצמות שמקשרות בין חלקים כמו המשולש ועצם הגב או הכנף והחזה או המשולש וכרית שומן הזנב שיש להפריד גם ביניהם שאת מנסה לחתוך לקראת בישול והסכין מחליקה מהיד ואת נחתכת ולא התרנגולת וזה ככה בדיוק הידיים שלך רטובות מהמגע עם התרנגולות ואת לא מצליחה להפריד וכל הניסיון הזה גורם לך כאב

ואת מרבה למעוד ולפול. ואת יכולה להמשיך ולהאשים את כל הנעליים שבעולם אבל את יודעת כי את נופלת כי את לא יכולה יותר לעמוד בכל האפשרויות. ואת נזקקת לנפילות הללו לראות שאין מי שיתפוס אותך ואת נחבטת באספלט ברחוב ראשי סואן בלילה לוקקת גלידה או ברחוב צדדי בצהרי יום שישי חתול צדדי פוסע והאספלט רך לך כי רק הנפילה ההיא ולא ביתור התרנגולת יכולים לתת לך משמעות כי את זקוקה למכות היבשות לפצע שנפתח לכאב יד שמאל כי הם מרתיעים על מגבלות היותך ושאין מה לרחף. יש לשקול כל צעד בצורה מדודה. צעד צעד להרים את העקב לכופף את הברך להרים את הירך להכניס את הבטן לנשוף אויר להוריד את הירך להוריד את העקב להרים את כרית כף הרגל להרים את עקב הרגל השניה לכופף את הברך להרים את הכרית להרים את הירך להכניס את הבטן לשאוף אויר לנשוף אויר לחייך להחזיק את התיק והילדה הבלונדינית מחייכת אליך, יש לה גומות חן וירכיים שמנמנות את מזהה זיק של צחוק בעיניה וקולה מתגלגל עד אליך את אומרת לה שזה לא כואב לגדול שיש חיים מאושרים שתדע לה שיש במי לבטוח, ויש טעם להתבגר ואין סיבה להחביא את קמטוטי החיוך ולהימנע מהצורך בנוכחות גבר אחד קבוע ויציב בחייה. שמותר לאהוב ולחייך ולבטוח ומותר לרוץ ברחוב, על המדרכה עם ידיים מושטות אל על אל השמיים אל העצים ולצחוק בקול גדול בפה מלא כי היום יפה והעץ ירוק והשמיים תכולים והעננים הם שם והוא שם מחכה לך ומותר לשמוח. ואל לה לילדה שהיית לשכוח זאת לעולם. ואת כותבת את כל זה כי לא העלית בדעתך מי יאמין למילותיך הנאמרות חיות חותכות בבשר אבל ממילה כתובה מצפים לפחות אחריות. וכך אני יוצרת לי מרחב שבו מציאות יומימית שמכה בי ואינה מזמנת לי אפשרויות הכרעה. ומכל מה שביקשתי בתפילות ביקשתי שיטת הכרעה. ולא מצאתי. וכל מה שהיה כלא היה.

6 תגובות:

  1. וואו שלומית.
    ספר ביד יש לך. לא יכולתי להפסיק לקרוא ולהבין ולהרגיש.
    אני מקווה שהחוטים ימצאו פיתרון שהלב ימצא מרגוע ושתמשיכי לכתוב ככה. (ואם מותר ללכת עוד צעד- המרחב הזה של יצירה ושל ביטוי יכול לאפשר לחיים להתהדק קצת. תמיד יש מה לכתוב, ותמיד יש לאן לצלול.)
    אהרן פ

    השבמחק
  2. תודה אהרן על המילים החמות והמנחמות.

    השבמחק
  3. אהבתי מאוד, אפילו התחברתי, לפחות ממקומי ה"גברי" והמוגבל.
    אהבתי את הקפיצות מה"אני" ל,"את" ל"היא" ובחזרה, אהבתי את ה הרציפות חסרת הנשימה והפיסוק.

    אכן, שיטת הכרעה זה מה שצריך בעולם.
    אין שמחה כהתרת ספקות.

    השבמחק
  4. תודה יואב.

    מקום גברי אינו בהכרח מוגבל.
    אני מחכה לעמוד מול הכספומט ובמקום כסף יצא פתק מאלוהים ובו יכתב מה עלי לעשות.

    אמן

    השבמחק
  5. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  6. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק