מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ה.

ברכת הזמן שעבר וחלף והתגלגל ושינה מטעמו ושינה ממני אותו

לביבות גבינה

ככה סתם כי קר, ובא לי משהו מתוק שיצחיק אותי עוד ועוד

גביע גבינה חמישה אחוז
ביצה אחת
שקית סוכר וניל
כף קמח
טיפה סוכר

לערבב

ליצוק לתוך תבנית סיליקון
לאפות עשרים דקות
להגיש עם רוטב שוקולד ו/או רוטב מייפל

מהכמות הזו יש 6-7 לביבות.
יאמי יאמי

זמן ציבורי

מאז שאין לי רכב ואני מתנהלת באוטובוסים הזמן מתנהל אחרת
נוסכה בו גמישות, אפשר לשחק איתו.
אפשר להנות מהנסיעה מנופי ירושלים המתחלפים מהאנשים באוטובוס מסביבי.
מי הם.
מה הם אכלו לארוחת בוקר. להיכן הם נוסעים?
מה משמח אותם? מה מצחיק אותם? האם הם ממהרים?

הנסיעה מתארכת, אך השהות בפקקים מתקצרת.
אני מרשה לעצמי לאחר
וסולחת לעצמי על כך.

וזמן חדש נוצר .

אני מתוקנת

משהו השתנה.
התעוררתי הבוקר עייפה וכבדה.
ותוך שעתיים נוצקה בי קלילות. אני מחייכת לעצמי.
ושירים של פעם מתנגנים לי בראש.

אני אאלץ להניח את אביתר בנאי בצד לכמה ימים, ולשמוע מנגינות משמחות.

סליחה אביתר.

שלום ג'נט

כל כך הרבה מילים יש בעולם וכולן לרשותי

ומה הטעם בהן
אם המילים בהן אני חפצה
אינן

אבלות יומא

שהיה מתרחק
אינו מתרחק
אינו מת
אינו מוחק
אינו רק
הינו מרחק
הוא רחם
הוא רחמים
הוא מים
הוא ים
הוא יש
אין אין

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ד.

ברוכה את כוס היין וברוך אתה היין המאפשרים לי להשקיט אותם קולות צעקניים המתרים בי כי אני לא יכולה ולא מסוגלת ואיך בכלל הרשת לעצמך לחשוב שזה אפשרי.

ברוכים תהיו

מכתבים מבית הקפה

אני יושבת בקפה הבית – קפה קדוש, ורוצה לכתוב. האצבעות מדגדגות לי מכעס ואובדן ועלבון ושמחת הליכה קצרה שהם לרוב מהווים תמהיל מעורר, אבל אני לא יכולה לכתוב עכשיו.
נגמרה הבטריה של המחשב, השקע הסמוך בשימוש והשקע השני מאחורי הזוג הסמוך אלי הנמצא בריב דמעות חנוקות ואני לא יכולה למצוא את עצמי עוצרת את השיחה ביניהם לבקש מהם שיחברו את המטען לשקע.

הוא בוכה. היא מוחה דמעה לוגמת עוד יין. הם מעלים דברים קשים. קשה לדבר איתו. היא לא יכולה יותר אבל הוא נעלב מדברים אחרים.
אני לא רוצה להקשיב להם אבל הם יושבים במרחק 20 סנטימטרים ממני. השיחה ביניהם מזכירה לי שיחות עצובות בהן אני נטלתי חלק.
הרצון שיאהבו אותנו משותף לכולנו.

לא רק לאלה היושבים בקפה קדוש הערב.
כולנו האנושיים

Ne Me Quitte Pas

אבלות יומא

וכך היה מונה

אחת ואחת
וכך היה מונה:
אחת ואחת
אחת ושתיים
אחת ושלוש
אחת וארבע
אחת וחמש
אחת ושש
אחת ושבע.

וכך אנו מונים:
אחד
אחד ושבוע
אחד וחודש
אחד ושנה
לכל הימים.

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ג.

ברכת האדמה הלחה המפרישה ניחוח חורף עז

צעקה

דלת נטרקת וחלון אינו נפתח והמחנק והלחץ על העין אינם
מרפים

את צועקת וצועקת וכח
הצעקה

מרעיד בך כוחות פנימים
ואת שורטת בקיר פתח חדש
ונמלטת

ואיך זוכרים?

ביום שישי תהיה האזכרה.
ויום חמישי הבא הוא יום השנה.
ואיך אציין?
ומה אלמד לזכרו?

אשמח לרעיונות

למה?

למה אין מכונה שיכולה בו זמנית לכבס בגדים מלוכלכים ולשטוף כלים?
חסכון מושלם במים ובזמן

זהו החזרתי או האוטו לחברת הביטוח.
לבינתיים אהיה חסרת גלגלים.
איך אסתדר?

הנהיגה נעימה לי, זה הזמן שלי עם עצמי. מאזינה לרדיו או למוזיקה, נרגעת ומחדדת מחשבותי.

מה הפתרון?
לגבי מוזיקה:

אני אעלה דיסקים חדשים לאייפוד,

תחבורה:
אני אלך ברגל לעבודה.
או שסופסוף ארכב על האופניים.
אני לא אצטרך לחשוש מתאונה נוספת,
ואולי קלילות חדשה תצמח בי.

שבת שלום

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ב.
ברוך אתה אבי שהיית אבי
שלימדת אותי לשחק שחמט כשכעסתי על כולם

ומתוך השמחה הפשוטה בהגיע הדוד לגיל 70 התגוללו תמונות בסרט רץ, מהברית מילה לפני 70 שנה בימי מלחמת העולם הנוראה, מהבר מצווה אחר קום המדינה, תמונה עם בגין כנער ומאוחר יותר כמבוגר, ופתאום תמונות של אבא. בתחילה בשחור ולבן, בלכתו לבית הספר בתלבושת אחידה .עד כמה אחייני דומים לו.
ולפתע בצבע.

ואיך אבא היה יפה.
ואיזה חיוך גדול.
ועד כמה אני מתגעגעת אליו

וכועסת שהוא לא זכה להגיע אפילו לגיל שיבה.

אבלות יומא

פורש ובוכה

הוא פורש ובוכה
ואני פורשת ובוכה
בואי ספרי לי משהו חדש.

כלום לא חדש אבא.
בואי ספרי לי משהו.
לאן נעלמת?
למה את בורחת?
אני לא בורחת אבא.

הלוואי ויכולתי.
ועל כן אני פורשת ובוכה.
על אף שהישבעוני
אחרים
לבל אפרוש.
לבל אבכה


פשט מתאשפז
ירד מתחיל כימותרפיה
טבל שבוע מנוחה
עלה הגידול קטן גרורות נעלמו
ונסתפג הגרורות חוזרות. חום עולה.


פשט מתאשפז
ירד מתחיל כימותרפיה
טבל שבוע מנוחה
עלה הגידול קטן גרורות נעלמו
ונסתפג הגרורות חוזרות. חום עולה
וחוזר
חלילה

אבלות יומא

עזאזל


יושב תחת סוכה אחרונה
מחכה שיחשך
שנדע עם נמחקו עוונות העם
במה תתברך השנה הקרובה
מי יחיה ומי

הרי מואב באדום אחרון של קודש
מלטפים את בקעת יריחו
ומתרחקים

השעיר הושלך
אבריו פורקו
חוט הזהורית
אינו משנה צבעו
המלווים אינם.
תלשו שיער ועזבו

יושבת ליד מיטתך האחרונה
האם
בשנה
בשינה
הקרובה

ככה אני מרגישה

חודש שבט. ואני מתגעגעת לאבא. הזה. וההוא
טאטע.

ומגלה שלא כתבתי עדיין את ספר המחלה הפטירה והשבעה על אבא.
בחודש הקרוב אעלה את זה לכאן.

תביאו טישו. הדמעות עלי.