התבקשתי לקחת חלק בבלוג של אתר מדרשת על ט"ו בשבט. מה שכתבתי אישי מדי, ולכן נשאר כאן.
אבא נפטר בשבת שירה שהפכה לשבת בכי דומיה נהי והשלמה ונקבר בי"ד שבט.
גם ט"ו בשבט, שהיה היום השני לשבעה נלקח מאיתנו והתכסה אפר.
גם היום, כעבור שתיים עשרה שנה, טעמו של ט"ו בשבט חמצמץ.
ואני רוצה לחגוג להשיב את טעמו האבוד של החג לרקוח ערבוביא של זכרון ושכחה:
בואי חיטה, בואי שעורה: לחמכם הוא נחמת אבא. אבא אהב לחם שחור פשוט עם פלפל שחור.
לומר לגפן יינך הוא יין יישמח לבב אנוש, בואי ושמחני. בכוסות בוהקות של יין אדום ויין לבן מבעבע, שמחני יין המשכח כאב בת הרואה בהתמעטות אביה.
לקרוא לתאנה בואי וריח מתקך יעלה בפני ואשכח צער המחלה, עלייך יכסו על אותות היתמות מעגלי עיניים שחורות ותמימות שנפגמה.
בוא רימון, פזר שש מאות ושלוש עשר גרעיני מצוותיך וסייע לי לעבוד את השם בלבב שלם בלי כעס ובלי התרסה.
בוא שמן זית, נסוך עצמך על ידי רכך מגען.
ובשבתות כשאבא היה מרגיש טוב הייתי דוחפת אותו בכסא הגלגלים לבית הכנסת. והיו עליות קטנות בדרך והיה את השיח עם פרחים נהדרים סגולים וורודים. עלי פרח בשרניים וריח מתוק נמסך למרחוק. ואבא היה עוצר מול הפרח ונהנה מהריח. לבית הכנסת הייתי מגיעה עם ידיים אדומות, החיכוך עם הפלסטיק יצר יבלות קטנות. מדליות של גאווה.
בואי תמר דבשך הסמיך יעלה ארוכה על פצעי ליבי ויתן לי להזכר בפעם האחרונה שראיתי את אבא בלי הכיווץ ההוא בלב.
ובוא ט"ו בשבט ולמדני את השיר הפשוט של החיים המלווים במוות, הצער המהדהד בשמחה, ותן לי להיות פשוטה, לשמוח לקראתך.
הכמיהה הזאת אל הזמן בלי הכאב.
השבמחקואני שואל - אולי לעולם הוא יהיה שם ? אולי אין לנו אלא לאמץ אותו את לבנו ומתוכו מתוכו להתענג על החיים ?
תודה
זה הייתי אני...
השבמחקאהרןפ
תודה אהרןפ.
השבמחקיכול היות שאתה צודק.
אבל אני צריכה להבין את זה מבפנים מהגוף מהפצע ולא מהראש.
תודה
גרד פצע שלא יגליד אצלי אף פעם. התנהלות חריגה יש לפצע הזה: לא מגליד אף פעם, אבל כשהוא מורגש בי, הוא עתים כואב, עתים משעשע, עתים מדגדג, בוכה או מהרהר.
השבמחקוהשורה ההיא
"כאב בת הרואה בהתמעטות אביה"?
לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.
|חיבוקי|
תודה יקרה שלי.
השבמחקמסכימה כי לעיתים זה כואב ולעיתים משעשעש.
העדרות זה סוג של נוכחות
שבעת המינים מתכבדים בך ובמילותייך.
השבמחקיפה ומרגש.
השבמחקנראה כי לא סתם הורינו הם היחידים עליהם אנו מתאבלים שנה שלמה.
אני תמיד נזכר בהקשר הזה בדברים הנוגעים שכתב הרי"ד סולובייציק על אביו ב"על התשובה".
מה שיואב אמר
השבמחקבשמת
מרגש ביותר - עדיין אפשר לחוש את הכאב שבזיכרון, לצד הניסיון להפיח חיים חדשים דרך הטבע הרדום המתחדש- ממש מחיה מתים ברחמים רבים- האדמה כרחם.
השבמחקתודה פנחס.
השבמחקבגירסא מוקדמת של זה כבתי שאני מבקשת לומר מחיה מתים ברחמים רבים בלישהאפשרות השניה תעלה - להחיות חולים, לרפאם להביאם למוות מתוך כבוד לגוף.
תודה פנחס.
בשמת - את לא יכולה לחזור על מילים של יואב. בטח יש לך כמה משלך.
יואב: תודה. (גם לך בשמת)
האדמו"ר מבולטימור - איפה המקור?
אני חושב שב"על התשובה", או אולי ב"חמש דרשות". אנסה לחפש ברשת.
השבמחק