החלום מתחיל בחטא/ בור יוסף

בחלום זה פשוט
אני מתמכרת לבור

אני רוצה להכנס לבור
ולטפס ממנו והלאה
ולגלות שלטובה

מה נותר בי מחלום ליל אמש?
בחלום ראית בבירור
את מנסה לשכוח
וצולקת את הזיכרון בתוכך

הילדות היא בור עדין של שכחה.
ועמה כל הבובות שהושארו מאחור
(הפיל הורוד, האריה הממולא והכלב הצהוב)

יש שם אנשים מפעם שרצית לראות.
רוצה?

אני רוצה שבחלום הזה האנשים
האחרים יהיו ערומים.

יש אנשים שחולמים על השואה

אני לא

ובתוך החלום:
הדופק החם של הלב
המייבש את הפה וצורב את העיניים
רוצה לחזור לישון אבל הנשמה לא יכולה
היא חלק מזה

ומה חלמת הלילה?
רצת ועברת ממקום למקום
דוכני שוק חשוך ואת מבולבלת
והלכת לאיבוד
ומאור גדול לבן זך ונקי וחודר
לריקבון שחור ודחוס
לא טוב שם ולא טוב שם
את לא צריכה שאני אסביר לך.

אולי בור זה סוג של כדור
הזיות אני חולמת נהר

וזה החלום הנורא מכל:
בית ספרים כוננית מטבח
שולחן עליו
נופל האור


אני חושבת שאני מתגעגעת ללוליין הגבהים.
אני ראיתי אותו
או שזה היה שוכן הבור?
או שזה היה
הוא

ואיך זה שיוסף
לא חלם על סולם יעקב?

החלום שלי אינו על מסע
או נדודים

ההיפך

לפעמים לשינה יש טעם מתוק
כמו החלומות של הנזל וגרטל

התאווה שלי לשוקולד יש בה מין החטא
ואני הקורבן כמובן

מזל שיש לי בשר.
אחרת מזמן הייתי נשארת לבד


כמו יוסף בתוך הבור
גם אני בטוחה שליופיי יש קשר לעובדה שאני
במצוקה אמיתית עכשיו

אני תקועה בתוך בור
כולם נעלמו
ואני לא יודעת מה יהיה.
ומי שנמצא לידי הוא זה
שאסור

מסבירה לנגני התזמורת מה עליהם לעשות
הם כושלים אינם מבינים דבר
אני לוטפת ראשיהם ולוקקת מיתר
הם מהנהנים בהסכמה.

אני בכוונה לא עוסקת במין
מה יש למין ולחטא?
אני רוצה לעסוק בשקרים
סביב המין שהם הן החטא
אבל זה לא המקום

עומדת בניו יורק על מדרכה בשדרה השלישית.
כולם שותים קפה כוכבים
אני רוצה לומר להם הרבה דברים.
כמו אני לא מכאן. התבלבלתם.
אז אני מראה להם את התחתונים שלי
והם ישר מבינים למה התכוונתי

היה לילה בו נחלמו השורות הבאות:
לקפל אותך לתוך חולצתי ולהניח בארון

(פעם קיפלתי אותך לתוך בגדי והנחתי אותך במגירת זכוכית
היום אשלח אותך לארץ רחוקה)

במגירות שקופות הנחנו את תחתונינו הרקומים
ועוד:

מורחת על גופי מדבר איים

והיו עוד חלומות:

אני עפה באויר וזה נעים לי אני עפה באויר
והים חצוי לאורכו ואני נכנסת ויוצאת ממנו
אני לא מבינה.

אני מנסה לשרוף את חטאי
הם מתחבאים ממני
מאחורי הספרים ליד המיטה.

ואם בסוף דבר לא קרה
והיה רק הרהור
אז זה בסדר או לא?

אני מנסה לעזור לגוף לשכוח
ואסור לי להגיד לכם איך

זה יכול לקרות בכל מקום. הדגדוג
הזה מטיל ספק
אז מה נעשה עם כל זה?

אני נמצאת בקומה שלישית לא
קיימת בבניין קיים
רבנים בוחנים אותי על דפי גמרא
ושירים שכתבתי
אני נכשלת

קמה בבוקר כושלת

מכינה עצמי למפגש הקדוש עם הלילה
אני באה אל חלומותי
לוגמת מים מתוקים
וצוללת אל תוך דבשת הלילה
והסודות נגלים רק לי

רק יוסף יבין כאבי
אחד מפסי כותנתו
נמשך ממנו והלאה
אלי לתוך הלילה
פס עדין ויפה שבכה את חלומות
הלילה


דיבורים מיותרים
רכילות
בזבוז כסף
עניינים לא סגורים משהו לא מדויק מילים מסורבלות עם שגיאות
זה גם חטא.


החלום אינו חטא
החטא הוא בויתור
החטא הוא הבור

קומי צאי
תחלמי

מול אגם בטה אנו

אז זהו כבר אין תירוצים
ואפילו הגשם פסק
ואין לי מה או מי שיפריע לי לכתוב

חוץ מעצמי כמובן.

אז אני סוגרת את עצמי בחדר קטן ונזירי.
ואני לא קיימת בו. או בשום מקום אחר בעולם.

אני רק כותבת.

ככה לכמה שעות בלבד.

בלי לחשוב יותר מדי.
בלי לרצות יותר מדי.
בלי להתחרט
בלי למחוק
בלי ללחוש
פשוט לכתוב ולצעוק

לצעוק ולכתוב.

ואני כאן מול אגם
ואני רוצה לכתוב
וש' אמר את צריכה להתנסות בכתיבת עלילה.
וכל העלילות שעולות בי אינן מענייני
והדברים העולים בי אינם עלילה
אלא עלילותי
ודברים שעלו ולא עלו
ואפילו לא העלו ארוכה

ואיך אתפור מהן עלילה?

ואיזה ענין יהיה בכך
ומה חשבתי ומה עשיתי בעיקר מה לא עשיתי
כי מחשבות ורצונות הובילו לאי עשיה ולהיכרכות אחר המקרה
והתמעטות כושר הבחירה
ולו בחרתי היו הדברים אחרת
ואולי היה לי פנאי
לרקוח בראשי עלילה
ואולי היתה ניתנת לי המתנה להמציא דמויות ומעשים
שמעולם לא היו ודבר מהם טרם נברא

יומולדת שמח

מחר, ביום שישי שניים עשר במרץ 2010 נציין את חגיגות ארבע שנות בלוג.

מדוע תאריך לועזי? כי הבלוג זוכר רק תאריכים לועזיים. וכי הוא נולד באנגליה, ויש בו מטומאת חו"ל. הזהרו.

ומה היו לנו בארבע השנים הללו?

חזרה משליחות, תחילת - הופה - סיום לימודי תואר שני, התחלתי לפרסם שירים שלי, ולא רק בבלוג, נולדו אחיינים חדשים, הכרתי את ליסה וסייעתי לתרגם את השירים של אדמיאל קוסמן לאנגלית. התחלתי להתפתח מבחינה מקצועית. הייתי חולה והחלמתי, הרבה מחשבות על בדידות ולאחרונה הרבה שמחה.

היו פוסטים של מוזיקה, היו מתכונים, בהתחלה הרבה אנגלית, ועכשיו בעיקר עברית, למורת רוחם של כמה מקוראי דוברי האנגלית המוחים על יכולות התרגום העלובות של גוגל. היו מחאות נגד אל על, היו דברי תורה, היו טעויות שלי, והיו הרבה שאלות. לחלקן טרם נמצאה תשובה. חלק גדול מהזכרון שלי נמצא פה. בבלוג הזה. ארבע השנים הללו היו משמעותיות כל כך.

לעיתים אני מרגישה כאילו העירוני משינה עמוקה שבה שהיתי לאחר שאבא ז"ל נפטר, ורק היציאה לשליחות - והחזרה ממנה העירו אותי והחזירו אותי לחיים.
ואני מאמינה שלבלוג היה מקום חשוב בחזרה לחיים.

הכרתי כמה אנשים דרך הבלוג, כמה כותבים אחרים שמתגובות שלהם אלי ושלי אליהם נוצרה ידידות, שחצתה את העולם הוירטואלי ונוגעת בעולם האמיתי. ונוצרו קשרים נוספים עדינים ומשמחים.

רבים שאלו אותי איך אני מעיזה לכתוב ככה הכל בבלוג. אין לך סודות הכל חשוף אצלך.

אני מרגישה אחרת. הרבה דברים לא נכנסו לבלוג. חלקים מעובדים שלהם נכנסו לכאן, דרך שירים או סיפורים. אבל לא הדברים עצמם.
הבלוג התחיל אנונימי ולפני שנה עבר להיות תחת שמי. וזה הבהיל אותי. הרגשתי חשופה. היום אני חושבת שזה נתן לי ביטחון. שאני והבלוג הם אחת. ואין לי במה להתבייש. ואולי במונחים פמיניסטים, האישי הוא הפוליטי והנה אני. על כל מחשבה וטעות פרושה כאן.

אשמח לשמוע מכם, חמשת קוראי היקרים, (טוב קצת יותר מחמישה) מהאתם אוהבים בבלוג הזה, על מה הייתם רוצים לקרוא, וסתם אתם מוזמנים לאחל לבלוג יום הולדת שמח.

ותודה ליואב על הסיוע הטכני עם גוגל אנליטיקס. ככה שאדע מהיכן וכמה אתם גולשים, ובעיקר מה שלום האיראנים.

פוסט טיסות

1. לא הגישו וויסקי או יין לבן, וגם לא ממחטות לחות חמות. מה קורה עם אל על? (זה בהחלט נשמע כמו אוייויויויווו)

2. פרדוקס גלוטן: ככל שתתכונני יותר טוב לטיסה ותציידי במצורים נטולי גלוטן, כך הארוחה ללא גלוטן בטיסה תהיה טעימה, מזינה ועם לחמניות שוות יותר.

3. אבל זה להיט, כי כל מה שהכנת ישמש אותך לטיסה הבאה בה הזמנת אוכל כשר אך לא נטול כי - אין כזה. תמהתני. מדוע חברת הרמוליס המייצרת אלפי מנות מזון כשרות לא יכולה לייצר כשר+ נטול גלוטן לטסים בחברות שאינן אל על? אם אלעל הצליחה - גם הרמוליס יכולים.

4. קאת'י פאסיפיק שולטים: סדרות טלויזיה מעולות, סרטים מצוינים, מרקע קטן ומדויק ואיו טשטוש או השתקפות, סאונד מצוין. וברשימת התקליטורים לשמיעה נינה סיימון כיכבה. אני גרופי. והדיילות אפילו מחייכות! מי היה מאמין.

5. הסרטים באלעל: מדוע הם כולם מתחילים באותה שעה? מדוע אם כבר יש לנו מסך אישי אני לא יכולה לצפות בסרט בקצב שלי? ומדוע הדיבוב הצרפתי השתלט על פס הקול באנגלית? בעצם זה היה סבבה. ג'ורג' קלוני בצרפתית זה משהו משהו.

6. ג'ניפר אניסטון ככבה בכמה מהסרטים והתוכניות שראיתי, וחבל שמלהקים אותה לתפקידים בעיקר דרמטיים, יש לה יכולות קומיות מצוינות ומגיע לבחורה הזאת לחייך. אני במחנה ג'ניפר, כמו שהייתי במחנה עופרה חזה.

7. האחות ג'קי - סדרה הורגת לא חינוכית ומופרעת קשות. בדיוק מתאים למחוסרי שינה.

8. בנחיתה באוקלנד, ככה מול הקרוסלה של המזוודות יש איש נחמד עם דוכן קטן שמכין קפה ותה בחינם. להיט. בדיוק מה שהייתי צריכה.

לכבוד יום האישה

הנה לקט פוסטים בענין:

להיות אישה קטנה

לכבוד יום האישה

כנס פוריות האישה המודרת

ולצערי, מצבנו הנשים לא השתפר לאחרונה. לא בחזית האוטובוסים הנפרדים, לא בתקרת הזכוכית באקדמיה, לא בשכר, אולי מרביצים לנו קצת פחות? מצד שני אונסים ומטרידים יותר.

ברוך שעשני אישה.

קוראים יקרים

זהו אני בשדה תכף עולה למטוס.

אם אתם קוראים ותיקים או חדשים,
אם אנחנו מכירים גם בחיים האמיתיים וגם אם לאו,
אם יש לכם שגיאות כתיב או טעויות באיות

אנא,


בפעם הבאה שיש לכם טיסה, חישבו עלי ותבדקו טוב טוב את שעת הטיסה.

שלכם

שלומית שנזכרה מאוחר מדי לבדוק ולא נשאר לה זמן לקפה.

פרדוקסים

הנה אחד מהעבר

והנה אחד חדש.

איך זה שקל לכתוב שכלום לא קורה

ושהרבה דברים קורים

נגמרות לי המילים?

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ברוך שומר החלומות ומיטיב השינה שפלית ומנעת מסתננים שטניים וכיסית חלומותי בניחוח גשם וצחוק יהלומים.

הליכת הבוקר זימנה לי

מפגשים עם כמה גברים מעניינים ופרויקט שמילותיו אין יפות מאלה.
השאפל היה אחראי על בחירת השירים. הבחירות הפתיעו אותי. הן לא אקראיות.

ניל היה ראשון




ואחריו ענה לו גבריאל בלחסן



לאונרד לא יכול היה שלא להכנס לשיחה הזאת, ולהראות לגבריאל שיש, שיש האהבה בעולם ויש מקום של ריקוד.


ולקינוח - הפרויקט של עידן רייכל סיכם את הדיון

רשימת הדברים המוחלטים

הרוח החותכת בשיער
השורה האלקטרונית
אור נופל על אחת מאבני ירושלים
חציל ושוקולד.

וכל השאר נדמו בעינינו

טרמינל לונלי

זה מתחיל בלחץ על העיניים. הן כבדות. נפתחות ומתחרטות על כך אך מאוחר מדי. הצריבה הקלה והיובש מאותתים כי למרות שהבטחת לעצמך כשלת. את לפני נסיעה ונפלת שוב לאותה מלכודת לחץ. את מבטיחה לעצמך לחשוב חיובי, להכין רשימות כל יום להספיק שלושה דברים. אך העורב בראשך לוחש לך. את לא מצליחה. איך תספיקי אין זמן. את נלחמת בו. והמאבק פורע נוצותיך. והעין הימנית לוחצת אותך. את נושמת עמוק והאויר המרגיע את בית החזה נשבה בשגיונותיך ומחמיץ.

הרשימות שהכנת הן האויב החדש מנכיחות את חוסר ההספק ,העצלנות וסדר העדיפות השגוי. את לא מדוייקת. אף פעם לא היית וכל המאמץ הזה .על מה זה ולמה זה. לא שווה לך הדבר. תוותרי. תבטלי. תשארי. אל תסעי.

את נלחמת בפחד. לכי תסבירי מהו פחד חופשה. המבט על פני השומע יתורגם לאכזבת חוסר ההבנה. אבל מה אני אעשה כל היום. כמה אפשר כבר לטייל. נוף זה נוף זה נוף. ויש כל כך הרבה מה לעשות עכשיו. יש לכתוב, ולהגיש, ולהפגש, ולחשוב ויש לקדם ולהסביר ולמצוא מילים מדויקות ומה פתאום לקום ולנסוע מרחקי ארץ לטווח זמן אחר שיום בו הוא לילה וחורף הוא קיץ. ואיך שני מטוסים יכולים להקיף חצי עולם. ומה אני אעשה במטוס כל כך הרבה שעות ואיך יהיה לי כוח להלחם בכל המחשבות שיש בעולם. ויש רע בעולם. ויש להרבות באור. ויש רע המתחפש לטוב ואיך אדע להבדיל.

והלחץ בעיניים גובר. ושוקולד אינו עוזר . ולא מים. וההליכה המהירה ברוח הבוקר הקלה במעט אך התבררה כהפוגה לצורך צבירת כוחות ופתיחה במערכה חדשה, בה ידך על התחתונה . וחלומותיך אינם מסייעים בידיך. אונס אכזרי. שדות תעופה זרים אבדן פריטים הכרחיים מתערבבים וצובעים לילותיך בחמיצות.

ופרטי פרוטוקול הלחימה הפנימית מוכרים לך.

הרי כל פעם זה כך ולמרות שאת למודת נסיעות
וארזת לבד את נופלת לאותה
מלכודת ארנבים ישנה.
רגלך לכודה ופוצעת
הלהב חותכת עד העצם
הבשר נקרע הדם
עולה ואת צועקת.
וקולך אינו

נשמע.

רשימת מטלות מתעדכנת

1. לסדר את הדירה

2. לארוז

3. לקנות כיסוי לפלטת שבת מתנה

4. למצוא כרטיסי אשראי לא מצאתי , הזמנתי חדש.

5. ללכת למ.מ.ס.י להוציא רישיון בינלאומי

6. להפקיד צ'קים ומזומנים בבנק

7. להכין את החומר לצילומים

8. להחזיר את האוטו לרעננה

9. למצוא מקום להתארח בו בהונג קונג

10. להכין מתנות

11. לקנות מחשב נייד

12. להנות מכל זה

פורים שמח

אילו יכולתי הייתי מתחפשת למיס פיגי, אלופת ילדותי.

אולי זה הבלונד הכובש.

הנשיות הבוטחת.

חוסר היכולת לשיר, ובכל זאת לשיר.

אולי הטעם המשובח בבגדים, גברים ואביזרים נלווים.

מי יתן חיי חייך מיס פיגי.

חדשות דובאי

מצחיק איך בדיחה שהמצאתיבארוחת שבת נהיית לה קריקטורה ב"הארץ".

Great minds think alike.

סגולות

חנוכה לפני שנתיים. אחותי מתקשרת. היא שמעה על סגולה. בדוקה. זה עובד ממש.

בליל שמיני של חנוכה יש לקפוץ מעל חנוכיה בוערת.

שמונה פעמים. לא בדילוגים. בקפיצה.

סגולה מעולה למצוא חתן בעיקר אם הוא רופא במחלקת עור.

קפצתי. שמונה פעמים. מעל חנוכיה בוערת על שלל שמונה נרותיה.

אל תספרו לאף אחד. זה הסוד שלנו, חמשת קוראי הבלוג.

חבל שהטבלה הזאת שהגיעה אלי במייל ביום שישי לא מצאה את דרגה אלי שנתים ימיים קודם.

Dobro Pajalovat

My dear Russian readers

מתלבטים להיכן לתרום כסף לקראת פורים?

הנה אני עוזרת לכם.
אנא תירמו ללביא.


תשקיעו דקה, תקראו את הסיפור ותירמו 10 ש"ח.

מצווה הבאה לידך תחמיצנה?

מי יגיע קודם?

המשיח?

או הרכבת הקלה?

תושבי ירושלים יקדמו את פני שניהם בברכה.

שיקום רחוב יפו והכניסה לעיר ההרוסה זקוקים למגע חסד ולאבקת פיות בדחיפות.
המנסים להתהלך ברחובה של עיר לא יכולים שלא להזיל דמעה ולהזכר בנבואות החורבן.
וכמו רבי עקיבא אנו פוצחים בצחוק גדול ומייחלים לגאולתה הקרובה של עירנו.

ככה אני מרגישה

וישנו סדק דרכו נלגם האור
הננסך בחדרי חדרים