היום יהיה יום טוב

כי הלכתי ברגל לעבודה
והאזנתי למוזיקה שמצחיקה אותי

כי היום לא אחשוב על אנשים שמתו .

אוטוביוגרפיה הכרחית

ומכל מה שביקשתי בתפילותי ביקשתי שיטת הכרעה. וגם כשזו נעלמה ממני גמלתי בלבי לתור אחריה. הייאוש של החורף נסע לניו יורק וקיבל הצעת עבודה. בוקר קריר עם שמש נוקבת בגדים שאינם מתאימים לראיון עבודה הליכה זריזה מתחנת הרכבת העיר מתעוררת אני נחושה בכישורי התפקיד מוצע לי. בגופי אני יודעת שאני לא יודעת מה אני רוצה. כשהתחבטתי בהצעה הבנתי כי אני רוצה להישאר בארץ ולהיות אמא. שהיותי לא פוריה ולא מפרה ולא מזינה ולא מקיימת ולא מכילה מעכב אותי להיות מי שאני רוצה להיות ואיני יכולה להיות כך יותר ערירית ומרירה ושוקטת ויש בי את הכוח להוציא אל הפועל והדבר גדול והוא תלוי בכשרון ההחלטה שלי ונשימה עמוקה לתוך שורש החיים. ואיני יכולה להתכווץ יותר כשרואה אישה בהריון כי אם לא אתכווץ הקנאה תפרוץ ואז אכעס על עצמי ואלך ואוכל שוקולד. ואני רוצה להיות אמא עם ילד ועגלה וגן שעשועים ותשובות מוכנות כששואלים אוי, נו אז מה קורה. או כשמישהי משוויצה בהריון שלישי אני אוכל לחלוק איתה את הבחילות והתנודות במצב הרוח. מוצא מכובד ממעגל הרווקות שאינו כרוך בחתונה מביכה עם מוזמנים לא רצויים ומתנות שיש להחליף מי יודע למה כי כבר יש לנו כבר הכל נכון מתוקי? ובתנועת אומץ לא רצונית פגשתי בו. והוא כל מה שרציתי. והוא גבוה בהיר עיניים. שיניים טובות. איש עולם ותארים. איש ספר ותרבות ולשונות רבות. ולא יכולתי להרשות לעצמי אותו ומשום כך יכולתי להרשות לעצמי אותו ומכיוון שהוא לעולם לא יאהב אותי הוא גם לעולם לא ישנא אותי או ידחה ממגע גופי. והוא לעולם לא ימאס עלי או יחנוק אותי ולא יתן לי מרחב כי לעולם לא נחלוק אותו עולם רק נגדל ביחד ילדה יפה. בלונדינית. היא תלבש שמלות לבנות או ורודות ויהיו לה נעליים חמודות וליומולדת שלוש שלה היא תקבל אח קטן. ובינתיים אבא ימצא בן זוג ויגור איתו ולאמא יהיו כמה בני זוג והאיש ההוא שהיא תמיד חלמה עליו יהיה שלה לכמה שנים הם יגורו חצי ביחד ויהיה לה טוב. היא תגיע לגיל ארבעים רווקה עם שני ילדים והיא תחגוג את החופש שלה. היא אמא ואישה ויש לה המון אפשרויות והיא חופשיה מהצורך להוכיח כי היא יכולה להיות אמא והיא חופשיה מעולו של בעל. היא לא צריכה לבשל לאף אחד חוץ מלילדה שלה ולתינוק החדש וגם בשבילו כשהוא מגיע אבל אז זה בסדר כי הוא גם הולך. והוא איש של ספר ודיבור ומחשבה והיא גדלה מלשוחח עימו. השיחה שלהם עוברת לרמת המטא וההפשטה והכל בעומק הדברים והם שניהם רציניים ולילד שלהם יתקעו מכות אז הם ישלחו אותו לחוג ספורט והם ימצאו פתרונות לכל הקשיים כי ביחד הם יכולים.

היאוש של החורף לא חלם שהוא יפגוש את השמחה של שלהי הקיץ. הייאוש של החורף ויתר על משפחה ומצא פתרונות אחרים. כי מאז שהיא פגשה בו והחליטו ביחד כי הם רוצים להביא ילד וסיכמו חוזה עם פרטים ובדיקות זרע ופרופיל פוריות משהו בה נרגע והתפנה והיא פגשה בו. שמשמח אותה. ויש בה אויר כמו שאף פעם לא היה והיא חיה יותר ויותר וצלקות לא מפריעות לו הוא חושב שהיא מגזימה. ויש לו לב נדיב ונשמה רגישה. והיא אוהבת אותו. כי הוא גורם לה להרגיש אישה. שמגיע לה ככה להירצות על ידי אחר ויש לו סבלנות עבורה והוא שם בשבילה והוא עוזר לה עם הקניות ועם הכלים, והוא מבין שקשה עם הניירות של הבנק ושצריך עוזרת אישית או עוזר אישי. אותו. והוא שם בשביל כל הפרטים הקטנים. והוא שם בכל שעה ומכל מקום הוא שם עבורה. שלומה הוא עניינו. וההוא מרגיע אותה שלא צריך למהר ולא צריך מחוייבות לגבר אחר ולא צריכה להיות כרוכה אחר בעל. אבל ההוא רוצה משפחה. והוא יודע שזה מפחיד אותה אז הוא לא אומר את זה אבל זה נמצא באויר כל הזמן והיא מרגישה את המילה נלחשת גם אם היא לא מאותרת והיא לא יודעת מה לעשות ובאיזה חיים לבחור. ושהוא מתחיל לדבר על חתונה ושמות משפחה משהו בה מסתמר וקופא היא נחסמת אורה בעיניה חיים אטומים שגרתיים צבועים באפור ובעל לטפל בו. אז היא נפגשת עם שניהם. האחד מזין את גופה ומספק צרכיה והשני הוא הרוח והביטחון הבסיסי שהיא לעולם לא תהיה כלואה.

ויש גם קול האומר כי במשפחות קורים הדברים הנוראיים ביותר וזה קול שהיא שומעת ולא יודעת מה לעשות איתו. ועל משפחות מאושרות לא כותבים כי הן לא קיימות ומשהו בה נרתע ורוצה להוכיח כי יש משפחה מאושרת ומה שהוא בה זוכר את כאבי הגדילה והבושה בהורים והכעס על אחות שמציקה ובושה במשחקי המין של גיל ההתבגרות. אולי משפחה זה כואב אבל ילדים? ילדה בלונדינית בשמלה בהירה רצה לה בגן שעשועים בין המתקנים בודקת את רגליה ומהירות הריצה בסנדלים החדשות הקוקיות שלה נחבטות בפנים והשיער מדגדג אותה, ראשה פונה לשמש היא מסתנוורת מכווצת עיניים לשניה והיא מועדת נופלת חוטפת מכה בברך שתיקה נשמעת והיא מתרוממת לאט לאט בכבדות. יד שמאל עצרה את הנפילה, הברך נשרטה והבכי מתחיל בעיניים עלבון הנפילה וההישמטות ומשקל הירכיים מכביד על ההתרוממות. והיא האישה שאני. ואין אבא שינשק את הפצע.

ואיך אישה אחת שהיא בקושי מטר חמישים ושמונה יכולה לרצות לחיות עם שני גברים ולהרהר בשלישי שיודע לארוג מילים ביופי שעין לא חזתה בו וכשהוא מדבר היא מזהה את המילים עליהן ויתר ומשהו בו מרגיש קרוב והיא כבר חודשים מתפוצצת מתחושת המוכרות הזו שהיא אינה יכולה לדבר עליה איתו למרות שהיא מזהה את אותה התחושה ממש בעיניו אבל אין לדבר על כך כי אם הדבר ידובר הוא עלול גם להעלם והיא בקושי מטר חמישים ושמונה ואפילו אינה שוקלת מאה קילו כלומר אי אפשר ליצור ממנה שתי נשים היא רק אחת ואיך יש בה תיאבון ופנאי לכל כך הרבה גברים? ומדוע הם אינם מתפרשים על פני שנים שונות מדוע הם מתגלמים כולם באותו הזמן ממש כאילו שיש לה כוחות מיוחדים כאילו היא פיה או גיבורת קומיקס אבל זה החיים שלי הפשוטים היומיומיים ויחד עם זה שיחות טלפון שאיני רוצה לקיים ומשום כך מעדיפה לשלוח הודעה אבל אז אנשים מתקשרים אלי בחזרה ואני לא יכולה להתמודד עם הדיבור שמילים שלי כל כך ספורות ואין לי כוח למילים וכל אחד מהם מצריך מילים משלו אחד מילים ארוכות זרות של חקירה ואנליזה והאחר דורש מילים פשוטות הברות שניתנות לשמיעה קול שמתקשח בניגוד לרצונך והשלישי את אינך יכולה לדבר מולו כי את כל מילותיך הוא העלה בך ואת אינך יכולה לבייש עצמך במילים שאינן משלו או משלך ופתע שגיאות בעברית בך עולות. והוא אמור להכנס בכל רגע ואת מזהה אצלך התרגשות ואינך יודעת מה לעשות בה. והאם היא מסמנת סכנה. סכנת הישמטות או שזו התרגשות של תקוות ההיחלצות הגדולה?

ואת יושבת מול רופא הפוריות וההוא איתך ושאלות אינטימיות נשאלות ואת עונה. תאריך מחזור אחרון. מסקנות הממצאים. הצלקת. לא היתה חדירה לחלל הרחם. והוא יושב שם והגוף הנשי הנפרש לפניו אינו נעים לו ואת בוכה בשירותים שאלוהים למה זה מגיע לך. ואיך קרה שהחיים שלך ככה והוא אפילו לא מסוגל לחבק אותך. ואם הוא לא מסוגל לחבק איך יהיה מסוגל לחבק אותך. ואת שוכחת את הניירת בשירותים ואת לא חוזרת לשם. אתם תנסו בבית ואם יהיה צורך תחזרו אבל מקום שראה חולשתך אינו מבשר בך טובות. ומרגע ההוא נולדו עיכובים או דעך הצורך את אינך יכולה להסביר והוא עיניו פגיעות ואינן יכולות לשאול שאלה עם רסיסים מרובים. וילדה בהירת שיער מאחורי שרה קול דודי הנה זה בא. קול דודי הנה זה בא ואת שואלת מה זה אומר ואיזה סימן זה. ומי הוא הדוד ואיך את יכולה ליצור סיפור חיים אחד מכל מה שקורה סביבך ואיך בכלל יש לך זמן לעבוד עם כל זה. ואיך ניתן להפריד ולנתק את כולם כמו חלקים של עוף קר שיצא מהמקרר ביום שישי ויש גידים סמויים ועצמות שמקשרות בין חלקים כמו המשולש ועצם הגב או הכנף והחזה או המשולש וכרית שומן הזנב שיש להפריד גם ביניהם שאת מנסה לחתוך לקראת בישול והסכין מחליקה מהיד ואת נחתכת ולא התרנגולת וזה ככה בדיוק הידיים שלך רטובות מהמגע עם התרנגולות ואת לא מצליחה להפריד וכל הניסיון הזה גורם לך כאב

ואת מרבה למעוד ולפול. ואת יכולה להמשיך ולהאשים את כל הנעליים שבעולם אבל את יודעת כי את נופלת כי את לא יכולה יותר לעמוד בכל האפשרויות. ואת נזקקת לנפילות הללו לראות שאין מי שיתפוס אותך ואת נחבטת באספלט ברחוב ראשי סואן בלילה לוקקת גלידה או ברחוב צדדי בצהרי יום שישי חתול צדדי פוסע והאספלט רך לך כי רק הנפילה ההיא ולא ביתור התרנגולת יכולים לתת לך משמעות כי את זקוקה למכות היבשות לפצע שנפתח לכאב יד שמאל כי הם מרתיעים על מגבלות היותך ושאין מה לרחף. יש לשקול כל צעד בצורה מדודה. צעד צעד להרים את העקב לכופף את הברך להרים את הירך להכניס את הבטן לנשוף אויר להוריד את הירך להוריד את העקב להרים את כרית כף הרגל להרים את עקב הרגל השניה לכופף את הברך להרים את הכרית להרים את הירך להכניס את הבטן לשאוף אויר לנשוף אויר לחייך להחזיק את התיק והילדה הבלונדינית מחייכת אליך, יש לה גומות חן וירכיים שמנמנות את מזהה זיק של צחוק בעיניה וקולה מתגלגל עד אליך את אומרת לה שזה לא כואב לגדול שיש חיים מאושרים שתדע לה שיש במי לבטוח, ויש טעם להתבגר ואין סיבה להחביא את קמטוטי החיוך ולהימנע מהצורך בנוכחות גבר אחד קבוע ויציב בחייה. שמותר לאהוב ולחייך ולבטוח ומותר לרוץ ברחוב, על המדרכה עם ידיים מושטות אל על אל השמיים אל העצים ולצחוק בקול גדול בפה מלא כי היום יפה והעץ ירוק והשמיים תכולים והעננים הם שם והוא שם מחכה לך ומותר לשמוח. ואל לה לילדה שהיית לשכוח זאת לעולם. ואת כותבת את כל זה כי לא העלית בדעתך מי יאמין למילותיך הנאמרות חיות חותכות בבשר אבל ממילה כתובה מצפים לפחות אחריות. וכך אני יוצרת לי מרחב שבו מציאות יומימית שמכה בי ואינה מזמנת לי אפשרויות הכרעה. ומכל מה שביקשתי בתפילות ביקשתי שיטת הכרעה. ולא מצאתי. וכל מה שהיה כלא היה.

ודווקא במרכז הלילה כשהשכונה כולה חשוכה אני מתעוררת מתןך כאבי דלקת יד ימין
ושוכחת שאסור לי לכתוב בה.

והמקלדת ממשיכת האצבעות רוצה לקלוט את מילותי עורגת ומתאווה
אך לי אסור להכנע לתשוקה הזו.

רק יד שמאל תוכל להקיש.
לאט ורק האמה והאצבע משתתפות ומדי פעם הבוהן תקיש ותפקוד מרחק בין האותיות ותיצור מילים

הכתיבה איטית מאי פעם.

ומענגת פי כמה וכמה.

בימים כאלה ששיחת טלפון מכאיבה מדי

אני מודה לאל

שיש לי חתולה

צונאמי עלינו

ואח שלי מתארח ברדיו.


האזנה נעימה

צ'אט לילי עם אחי ואחותי. לא נגעתי

(2) שלומית נאור,משה

Add people to this chat

CancelInvite You have invited Noa to this chat.
This is now a group chat. Add another person.
משה ומיטל נא-אור has joined.
Noa Ben David has joined.
me: ‫למה את ערה נעה?‬
‫למה משה מתעלם ממני?‬
‫למה אני מדמיינת דברים?‬
‫ללההה לללה לללההה‬
Sent at 01:37 on Wednesday
me: ‫מה קורה פה?‬
Sent at 01:38 on Wednesday
Noa Ben David has left.
me: ‫נעה עזבה‬
‫אני לבד עם משה ששותק הבוקר‬
Sent at 01:41 on Wednesday
me: ‫נו טוב‬
‫אני גם אלך‬

Lessons I learnt from Leonard Cohen live in Israel I

To be humble

כללי אצבע: מה ללבוש להלויה

1. משקפי שמש. מאד חשוב ככה תוכלי לבכות בלי שיראו את האיפור המרוח.

2. נעליים סגורות. לא קרוקס, בטח לא קרוקס צבעוני. לא סנדל ולא נעלי טבע. רק נעל סגורה. מי צריך את החולות של בית עלמין ירקון אצלו בבית?

3. חבילת טישו קטנה של קלינקס ודומיה. נשלף במהירות והנייר עבה דיו וסופג את הדמעות היטב.

4. לא לענוד שרשראות עבות עם חרוזים גדולים. זה מכאיב בחיבוקים.

5. בקבוק מים קטן. מי עדן יותר אלגנטי מנביעות, לדעתי רצוי להביא שניים.

6. לעמוד בצל ולדאוג שהאבלים לא עומדים בשמש כשניתן.

7. להביא קי"ט מהבית. לא מחלקים בבית קברות ואם ככה אפשר לומר תהלים לזכר הנפטר היקר מפז, הבן דוד השני האהוב, שבגיל צעיר מדי חטף דום לב, והשאיר אלמנה יקרה וארבעה ילדים מתחת לגיל 12, אז למה לא?

8. להפגש עם הקרובים לעיתים יותר תכופות, ולא בבתי קברות. להתעקש. להיות הנודניקית שמתכננת ומודיעה. אחרת נותרים עם תחושת החמצה גדולה ואיומה.

9. לחיות לאהוב להתפלל לצחוק להיות אנשים טובים כזה הוא היה. איש יקר מפז

ג' תשרי

אם אבא לא היה נפטר לפני עשר וחצי שנים ממסרטן הוא היה חוגג מחר את יום הולדתו ה67.

יומולדת שמח אבא. הנה שיר מהזמרת האהובה עליך ביותר


I my father would`nt have died from cancer 10and a half years ago, he would hve been 67tomorrow, the third day of the new Jewish year.

Happy birthday Aba.

and here is a song for him. from his favourite singer.

שנה טובה

מדוע דווקא שנה מתוקה? איך מערבבים תחושת טעם עם 365 ימים המכילים בתוכן רגעי אושר ודמע, חוויות חשובות, מקדמות, מאתגרות, ימים שמחים, פחות שמחים, שבועות מוצלחים וחודשים שטופי שמש? איך הגיע חוש הטעם לאיחולים האלה?

מה זאת אומרת שנה מתוקה? מה אנחנו פולנים הממתיקים גפילטע-פיש? מה לגבי שנה חריפה, שנה לימונית, שנה פיקנטית או מוקפצת? או ככה סתם שנה ביסלי גריל למי שאוהב

אז דווקא. שהמתקתקות והחיוך הנשפך על הפנים לאחר ליקוק גלידה טובה או מציצת שוקולד מריר
עם שקדים לא יסור מעל פניכם.

והידד לתחושה הפיזית הפשוטה הלא מתחוכמת והנחשקת כל כך.

מתיקות.

שנה טובה ומתוקה

ככה אני מרגישה

הרבה ממה שהבטחתי לעצמי לא קיימתי השנה.
לא התחתנתי
לא פירסמתי עוד שירים
לא סיימתי תואר שני
לא קניתי אוטו חדש


והיו עוד מילים שרציתי לכתוב אבל הצטרפות האותיות מכאיבה.


שנה טובה
כי אין ברירה אחרת

I heart Doraam Ganut

The top foodie of Israel. few of his recipies can be found here.

I have his book off course

גירוש ילדי מהגרי עבודה - הפגנה היום

את וילדייך שנולדו כאן ומדברים רק עברית ולא מכירים שום מקום אחר עומדים בכל זאת להיות מגורשים מכאן, בחזרה אל המקום שאותו עזבתם תוך הסתכנות ובלית ברירה, כדי לנסות לשרוד. תחזרו לעוני ואפילו לרעב בקולומביה, הודו, פיליפינים, אבל תקבלי 3,000 ש"ח פיצוי, אז מה את דואגת.



ב-30 ליולי שמענו שהגירוש מוקפא כדי לגבש תוכנית טובה יותר. הנה כאן למשל:

"ילדיהם של מהגרי העבודה השוהים בארץ שלא כחוק לא יגורשו בשלושת החודשים הקרובים, ובמהלך תקופה זו תגובש המדיניות לטיפול בהם ובהוריהם. כך סוכם בפגישה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הפנים אליהו ישי ושר האוצר יובל שטייניץ."

מסתבר (כפי שחשדנו גם אז) שמדובר בסה"כ בתעלול השהייה. שום תוכנית לא גובשה בינתיים ועכשיו - רק כמה ימים אחרי שהילדים נכנסו לבתי הספר, חלקם לכיתה א', כולם בהתרגשות גדולה אחרי הציפייה והחששות -שרי הממשלה שלנו הגיעו לרעיון מבריק לפתרון הבעיה - גירוש מיידי, גירוש במחטף - והם סומכים עלינו - על הציבור - שנהיה עייפים מדי, טרודים מדי, מיואשים מדי או פשוט לא בעניינים ולא נספיק למחות על המעשה המכוער והנפשע הזה.
לכן צריך לפעול מהר. להעביר הלאה, להפיץ ולפרסם איפה שאפשר, ולהגיע - כצעד ראשון - היום בערב לגן לוינסקי. הנה נוסח ההודעה שקיבלתי במייל אתמול בלילה:



התכנסות חירום
רביעי 9.9, גן לוינסקי, 19:00

בעקבות נסיון המחטף של השרים ישי ושטייניץ, המאיימים בגירוש מיידי על מאות ילדים של מהגרי עבודה, ילדים ישראלים שנולדו וגדלו בישראל, אנו קוראים לכולכם – כל מי שמוכן להתייצב בשעה הזו לצד הילדים האלה והוריהם – להגיע היום לגן לוינסקי ולזעוק איתנו:

לא למחטף! לא לגירוש הילדים!

אנחנו קוראים לאלי ישי, ליובל שטייניץ ולכל מי שחושב ששכחנו, לכל מי שחושב שהבטחות מפוקפקות על פיצוי כספי [מדובר ב-3,000 ש"ח למשפחה... ט.ל] יכולות לכסות על הניסיון המתועב, הלא אנושי, לגרש את הילדים האלה, לעקור מהארץ ילדים ישראלים – אתם טועים. הגירוש לא יעבור!

היום, יום רביעי, נתכנס כולנו – אזרחים, מהגרים, פליטים, הורים וילדים – ונרים קול זעקה נגד תכניות המגרשים ורודפי הילדים. אנחנו לא ניתן לזוועה הזו להתממש. נסיון המחטף הזה יכשל, כי אנחנו נהיה שם היום, ובכל יום אחר, יחד עם הילדים וההורים, יחד נגד הגירוש. אנחנו ניאבק – ואנחנו ננצח. שום מחטף לא יעזור. הגירוש לא יעבור!

אנחנו זקוקים לכולכם! הצטרפו אלינו!

לפרטים התקשרו לאלעד 052-3511311

מהבלוג של טלי

grassroots jews

my friends in London started this.

very cool and much needed.

the circle of friendship

My friend Jen is staying at my flat in Jerusalem
I am staying at my friend`s Rachel flat in West Heampstead
Jen and Rachel are friends too


I like these kinda things.

The British Airways 164 Flight Monday 24.08.09

So El - Al is not the worst airline ever.

Here is the letter I wrote to my travel agent:


I took the BA 164 flight from Tel Aviv to London on August 24th.
The flight was 50 minutes delayed.

As the flight attendant offered me the meal I asked her if its Gluten Free Kosher. She said it is not, and it doesn't show on their list that I ordered a gluten free kosher meal and they have none with them. she sais I had a late reservation -just on check in for the gluten free kosher meal,hence there is none.

I told her I have asked for kosher gluten free, she said her lists doesn't show it and she doesn't have a meal to offer me. I asked her to check again, she checked and said there is none.

I asked her for some fruit or vegetable but she said there is none.

I sat crying from frustration and hunger, due to the delay in departure for 20 minutes, and she didn't offer any help.

Another flight attendant has more luck and she found some fruits for me.

This level of service is not acceptable. If I cannot trust BA staff to put the right sticker on the right meal how can I trust them at all?


I am looking forward to hear your thoughts on appropriate compensation.

בוקר טוב

עם סיומו של החופש הגדול נזכר אנחנו ילידי שנות השבעים בחופש הגדול שלנו. בלחמנייה והשוקו. בבריכה. במרקו ואמא שלו. ואם נעז להרחיק לגיל ארבע נוכל לשיר כולם ביחד.
ברבאבא אין כמוך בעולם.

my nephew at the park on a sunny day

נשים: הצידה

העולם ההפוך שמתנהל בעירי אינו מפתיע אותי.

כואב לי לחשוב על הנשים בחברה החרדית.

גנבתי מולווט