יושבת בקפה הקבוע שלי בעמק רפאים עם המתרגמת, לפנינו על המדרכה עובר נכה בקלנועית או מין כסא גלגלים חכם עם כרית נוספת, וכמה שקיות. נראה שנוח לו שם. הוא בערך בן ארבעים וחמש, אולי חמישים, משוחח בטלפון באמצעות הבלו טות´ (שן כחולה??), הוא מחייך. מניע את הקלנועית ביד שמאל, מחווה ביד ימינו דבר מה. אנחנו מסתכלות עליו מחייכות, חוזרות לדון בתרגום השיר עליו אנחנו עובדות. אנחנו נהנות לעבוד ביחד.
מול בית הקפה יש מעבר חציה.
פתאום רעש של התנגשות ודממה. אנחנו מסתכלות החוצה. הקלנועית הפוכה, אופנוע מוטל על הכביש. נהג האופנוע יכול להתרומם, והוא עומד, הגבר בקלנועית לא יכול, אין לו רגליים הקלנועית היא הרגליים שלו. אנשים רצים החוצה מתוך בית הקפה. העדים ברחוב לתאונה, מניחים יד על עיניהם ומציצים קוראים לא לא, תזמינו אמבולנס. נהג האופנוע לא מאמין שזה קרה לו. הוא נע וזע חסר מנוח. בחור צעיר ניגש ומתחיל לטפל בגבר המוטל על הרצפה, הוא בהכרה. אנחנו נושמות לרווחה. הוא משוחח איתו. אוטובוס כפול מנסה להתחכם ותוקע את התנועה בשני הנתיבים. מגיע אמבולנס, הם מעבירים אותו לאלונקה. אוספים את חפציו משאירים את כסא הגלגלים החכם מוטל על הכביש. מגיע שוטר. נהג האופנוע מבוהל ומפוחד. הוא צעיר, אולי בן עשרים. הבחור שטיפל בפצוע נכנס לבית הקפה, קונה לעצמו שתיה, וגם לנהג האופנוע. הנהג מתעקש להחזיר לו כסף. מגיע רכב מיוחד לאסוף את הכיסא. מגיע בוחן התאונה. מגיעים סקרנים מוכרת מחנות סמוכה באה להתעניין, המכוניות והאוטובוסים חסרי סבלנות. מנסים לחתוך ולהספיק ליעד הבא. חותכים את מראה התאונה מלבם.
היתה פה תאונה. אולי תחכו רגע? תשהו את מהירות התגובה. הבינו מה רבה האחריות שאתם נוטלים בידכם עת אתם נוטלים את ההגה? כבדו את הפגיעה בערך החיים. אותו אדם שהיה רגיל לנכות אחת יצטרך להתמודד עם פגיעה נוספת. אותו בחור צעיר יסתובב עם כתם אות קין בלבו. הוא פגע באדם אחר. תאונות לא קורות הן נגרמות והוא גרם לצער וסבל.
נהגי האופנוע ברורים יותר עכשיו, אני מבחינה בהם. פעם הם היו שקופים.
והתמונה של הקלנועית, המוטלת על הכביש הפוכה, לא יוצאת לי מהראש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה