צו לצו קו לקו

שבת, בית כנסת הגדול בירושלים.
יומולדת 70 לדוד שלי. מזל טוב.
חזנות. חזן ומקהלה.
המחשבות נודדות לא יכולה להתפלל ככה.
ברכת החודש. חודש שבט. החודש שאבא נפטר בו. איזו ברכה יש פה בכלל.
מוותרת על התפילה. פותחת את החומש. מעיינת בפרשת שמות. לא מצליחה להתרכז.
עוברת להפטרה

והפסוקים הבאים נופלים עלי


ט אֶת-מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת-מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. י כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. יא כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל-הָעָם הַזֶּה. יב אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ. יג וְהָיָה לָהֶם דְּבַר-יְהוָה צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.
ישעיהו כ"ח



ואני חוזרת על המילים צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם
אני לא מבינה מה זה אבל זה מרגיע אותי. בית הכנסת מפסיק להסתובב סביבי האורות פחות מסנוורים. שאגות החזן פחות מאיימות
וככה לאט לאט משהו נפתח.

וקמתי יצאתי החוצה לטייל בשמש ולדבר עם אלוהים.

צו לצו צו לצו
קו לקו קו לקו
זעיר שם
זעיר
שם.

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

א.

ברכת הערבים הפשוטים בהם נתלו הכינורות על העצים בשעה מוקדמת
ואני שבה הביתה והחתולה מחכה פרושה על כיסוי השמיכה מנמנמת
ופכפוך מרק העוף מרמז שלמרות הכל מדובר ב
בית

איך זה שאת לא נשואה?

חוסר אהבה
עודף פרנסה
חוסר חשק
עודף בררנות
חוסר בדידות
עודף מודעות
חוסר איזון
עודף תאווה
חוסר החלטיות
עודף אסרטיביות
חוסר אופטימיות
עודף פסימיות
חוסר סבלנות
עודף עצמאות
חוסר שקט
עודף אבא
חוסר אבא
עודף גוף
חוסר קשב
עודף נימוס
חוסר אמונה
עודף אהבה

So how much does a ticket to New Zealand cost?

not much.

just about 80 books.

כמה חיכינו לחוק הזה

סופסוף חוק שיסדיר את השוק הפרוץ של תעשיית המזון ללא גלוטן בישראל,

וימריץ את היצרנים לדווח כמה גלוטן יש במוצר.

וכן, המחירים מדויקים

תודה לחברי הכנסת

מנחם אליעזר מוזס
אורי אורבך
אילן גילאון

ערב זוטא בז'בוטינסקי

הקוראים בבלוג יודעים שיש לי קשר מיוחד לז'בוטינסקי.
כתבתי עליו ועל ניטשה עבודה לאוניברסיטה, שיר בית"ר שכתב אינו רק כותרת לאחד מסיפורי הקצרים ומוטיב מרכזי בו, מלבד היות מילותי שגורות על פי , ושירה אני גם אוהבת.

כך שראיתי כי בז'בוטינסקי יתקיים ערב שירה של זוטא - כתב עת אינטרנטי לשירה שמחתי מאד.

להלן התרשמותי:

1. המנחה החמודה הרבתה בפרטים ביוגרפיים של המשוררים. לא נחוץ במיוחד וטיפה מעייף.

2. מחיאת כפיים: מתי מוחאים? מתי יודעים ששיר הסתיים? למה אין זה פעמון שנותן רמז, או אפילו הקשה קלה על תוף מרים או משולש?

3. משורר הקריא שיר על הרצון לרצוח. הוא מורה. אולי בחירת מקצוע אחר כדאית במקרה הזה? לא בטוחה שזה טוב שהוא ליד ילדים. בפינלנד זה בטח היה מזמן נגמר ברצח המוני וכו'

4. באיזה שמפו הוא משתמש? יופי של שיער

5. הזמרת לא הפליאה לשיא אבל נעליה היו נפלאות

6. "סליחה שאני לא סטנד כל כך טוב" משפט שגוי. יש לומר. "סליחה שאני לא סטנד "

7. עד כמה האיטנרנט אכן מאפשר דיאלוג ויצירת קהילה? האם נוצר קהל חדש? או שהאינטרנט מהווה כתב עת נוסף? מה הרבותא לטכנולגיה במטותא?

8. האם למשוררים תהיה תמיד ביוגרפיה נפתלת?

9. השיר בעברית נשמע הרבה יותר טוב מהמקור הקאטאלאני. ואני לא מבינה קאטאלאנית.

10. משורר שלועג לכתב העת הוא מגניב או חסר טעם?

11. לי עברון ועקנין הבריקה בעיברותו של טום הרדין.

12. שחר מריו מרדכי - תעשה לי שיר.

סעיף 11

ולמצוא מישהו שיעזור לי עם כל זה.

ארבעים שנה למותה של לאה גולדברג

מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָ
אוֹתוֹ הַגַּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף,
וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹב
אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ.

מוּל חַלּוֹנְךָ וְגַם מוּל חַלּוֹנִי
בַּלַּיְלָה שָּׁר אוֹתוֹ זָמִיר עַצְמוֹ,
וְעֵת יַרְטִיט לִבְּךָ בַּחֲלוֹמוֹ
אֵעוֹר וְאַאֲזִין לוֹ גַּם אֲנִי.

הָאורֶן הַזָּקֵן, שֶׁבּוֹ כָּל מַחַט
אֶת מַבָּטְךָ נוֹשֵׂאת כְּטַל טָהוֹר,
עִם בֹּקֶר יְקַדְּמֵנִי בִּבְרָכָה –

דְּבָרִים רַבִּים מְאד אָהַבְנוּ יַחַד,
אַךְ לֹא זָרַח בְּאֶשְׁנַבְּךָ הָאוֹר
עֵת בְּדִידוּתִי נָגְעָה בִּבְדִידוּתְךָ.


סונטה ט' מתוך אהבתה של תרזה די-מון
ויפה כותב יאיר קדר

שיעור שלמדתי מלואנרד כהן

ויש סדק דרכו נלגם האור
הננסך בחדרי חדרים

לזכרה של אלישבע גרינבאום

היום מלאו חמש שנים להסתלקותה של אלישבע גרינבאום.

אהבתי את שירה עד מאד, ואחד מהם היה תלוי על דלת חדרי.
באחג מביקורי בארץ הלכתי עם חברה לשמוי אותה מקריאה שירה.

והיא קראה את השיר יופיו של יהושע, ותמהתי על הדימיון ליהושע שאני מכירה.
וקנאתי בה

יופיו של יהושע
הָרוֹצֶה לִרְאוֹת יָפְיוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, יִטְמֹן לִבּוֹ בְּכִיסוֹ,
בָּבוּאַת יָרֵחַ בְּעֵינָיו - וְיַבִּיט בִּשְׁעַת חֲצוֹת;
בְּלַיְלָה שֶׁכֻּלּוֹ סִיוָן, יוֹשֵׁב יְהוֹשֻׁעַ בְּגִנַּת בֵּיתוֹ,
אוֹסֵף פָּנָיו בְּיָדָיו, וְחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ מָשׁוּחַ סָבִיב לוֹ,
כְּלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית.

הָרוֹצֶה לִרְאוֹת, יָצִיץ בָּאִישׁוֹן שֶׁאֵינוֹ גּוּף
וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף, וְיִרְאֶה דְּמוּת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ
בַּמַּיִם הַצְּלוּלִים. שִׁבְעָה רְקִיעֵי תְּכֵלֶת זוֹהֲרִים
מֵעֵינָיו שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. עַל מִצְחוֹ
יָרֵחַ וְעָנָן כְּזוּג אוֹהֲבִים, צֵל חוֹלֵף.

עַל פְּנֵי שְׂמִיכַת מַחֲטֵי אֹרֶן, הוּא הוֹלֵךְ וְנִפְרָשׂ,
רַעְיוֹן רוּחַ. אֶצְבְּעוֹתָיו מְנַגְּנוֹת עַל מֵיתְרֵי מִזְרָח,
בֹּקֶר מְבַצְבֵּץ, וְהוּא - פּוֹסֵחַ עַל שְׁנֵי/ שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים.
טֶרֶם הִשְׂכִּיל לִשְׁכֹּן בְּתוֹךְ גּוּפוֹ, לְהַשִּׂיג
צוּרַת אַהֲבָתוֹ בְּתוֹךְ פִּיו, לְזַוֵּג דַּעַת וּמַכְאוֹב.

מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ בְּמַבָּטוֹ? כַּעֲצָמִים בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה.

הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בַּיֹּפִי, יַמְתִּין לְקֶרֶן חַמָּה רִאשׁוֹנָה
נִשְׁבֶּרֶת בְּדִמְעָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ.
בְּמָקוֹם שָׁם נוֹשֶׁרֶת טִפַּת זֹהַר
עַל אַדְמַת יְרוּשָׁלַיִם, פּוֹרֵץ וְעוֹלֶה
אַרְיֵה בָּשָׂר וָדָם מִתּוֹךְ הָאֵפֶר,
וְרִבּוֹא אֲרָיוֹת זוֹרְחִים מִן הַדְּמָעוֹת;
חַדֵּי שִׁנַּיִם, עַזֵּי שֶׁמֶשׁ, מְבַעְבְּעִים,

נְכוֹנִים לִטְרֹף נַפְשָׁם בְּכַפָּם לָאַהֲבָה.

י"ז בסיון תשס"א


הביקור הבא כבר היה לאחר מותה. והערב לזכרה במרום לשירה המה אדם. ואריאל הירשפלד דיבר והקהל בכה.

היא נפטרה צעירה מדי ויפה מדי.
אז הנה, תקראו עליה ותדעו עוד אנשים כי היא חייתה כאן.

לזה שאינו מאמין

בְּפַטִּישׁ חָמֵשׁ קִילוֹ
אַתָּה מַכֶּה בְּזַעַם בַּקִּירוֹת.
הַצֶּבַע נִסְדַּק צַלֶּקֶת אֲלַכְסוֹנִית,
טִיחַ אָפֹר מַעֲכִיר אֶת עֵינֶיךָ.
בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת
אַתָּה קוֹרֵעַ אֶת עוֹרְקֵי הַחַשְׁמַל, תּוֹלֵשׁ, מְנַסֶּה לְהָבִין.

סוֹף סוֹף נִפְעָר בַּקִּיר הַחֹר הַגָּדוֹל אֶל הָאֵינְסוֹף:
עֵינֶיךָ מִתְמַלְּאוֹת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ.
עֲדַיִן אַתָּה מִתְרַגֵּשׁ כְּיֶלֶד לְהַחְרִיב. הוֹפֵךְ כָּל לְבֵנָה בְּיָדֶיךָ,
כְּפָּתוֹלוֹג, מֻכְרָח לָדַעַת,
מַה גָּרַם לַקִּירוֹת הָאֵלֶּה
לַעֲמֹד עַל תִּלָּם.

הִנֵּה הֶחְרַבְתָּ אוֹתִי, אֲהוּבִי.

אַתָּה עוֹמֵד שָׁם,
רִיסֶיךָ לְבָנִים מֵאֲבַק הֲרִיסוֹת,
יָדֶיךָ מְלֵאוֹת חָכְמָה,
חֲסַר בַּיִת.

(מתוך "עורף האור", הוצאת הליקון)

רשימת מטלות

1. להרכיב כוננית ספרים

2. להרכיב עגלת מטבח

3. לסדר ארון בגדים

4. למסור בגדים לויצ"ו

5. לקנות דיסק חיצוני למחשב

6. לגבות את שני המחשבים

7. לקחת את המחשב הישן למיחזור

8. ללכת לבדיקת עיניים

9. לפנות למחסן את השולחן וכיסאות של בעל הבית, את השולחן של סימון
ואת הסוכה שלי

10. להכין את הנסיעה לניו זילנד

Lessons I have learnt from my cat II

So, there is a lot to learn I gather.

the first lesson was easy.

This one is much harder.

Every morning around 6am she sneaks into my bed. steps up to the pillow, searching for my nose. she touchs mine with her wet nose, in a delicate movement that wakes me up. She makes her pooring noise. she waמts a cuddle.

She never fails.


Such a healthy thing. so easy. Just to approach someone you like and say:


Hey. I need some attention now. can you listen to me? can you give me a cuddle?

Thanks Tulah.

washing

earlier today I have done some laundry. I got the flu really badly, I was sweating and shiviring all night. got to change the beddings.

while taking sheets off and rolling it all inside the machine few thoughts kept crawlling up. I was wondering how it all gets clean, what is there about the water and soap that cleans it all.

but then I realized I had had these thoughts before.

and I was right.

I thought about this back in 2007.

its the flu or..what?

משפט סוגר שיחה

להלן רשימת עשרת המשפטים שעבורי מסמנים זהו. השיחה הסתיימה. הלאה .

מוזמנים להוסיף משלכם.

1. אבל את לא נראית דתיה
2. מתי גילו לך צליאק. אז את בטח לא אוכלת כלום.
3. את נורא דומה למישהי אחרת
4. איך זה שאת לא נשואה. בחורה כמוך.
5. נו, אבל כמה ירדת. את חייבת לספר לי.
6. קשה להאמין שיש לך הפרעת קשב. את עושה כל כך הרבה דברים.
7. מאיפה האנגלית שלך. בטח מישהו מההורים שלך דובר אנגלית. מה לא?
8. מה זאת אומרת שאת פמיניסטית? כאילו את חושבת שגברים ונשים זה אותו הדבר?
9. וכמה את מרוויחה? נו הרבה, קצת? מעל הממוצע? מתחת?
10. אבו טור. מלא ערבים שם? הם בטח מציקים לך, נכון?

soon in your nearest bookstore

קובי אוז אוהב את לימודנגב

 

גם משפחת סבאג-ישראל אוהבת את לימודנגב

לימודנגב - יום ראשון הקרוב בירוחם

לפרטים נוספים: לימודנגב

בואו.

אני אהיה שם

שגמלני כל טוב

ובכל רגע בו אסגור את עיני אחזור לאותה תמונה. הרכב הירוק פוגע בלבן. אני מנסה לשבור את ההגה לבלום לסירוגין האוטו נזרק אני פוגעת בהם. ואז שקט.

אני לא זוכרת אם הרדיו כבה מעצמו או שמא אני כיבתיהו. רק בגללו נסעתי לאט.
המוזיקה בשמונים ושמונה אףאם היתה כל כך טובה שהחלטתי לנהוג לאיטי. עברתי לנתיב האמצעי ובחרתי לא לנהוג ימינה מתשעים קמ"ש. נערת כביש שש שכמוני מורגלת גם למאה וארבעים קמ"ש. בראש עברו מחשבות תל אביב. האם לעבור עליה, אבל מה יהיה עם ירושלים, ויש גם צד שרוצה לעבור לירוחם. ירושלים ותל אביב קרובות ורחוקות, ואולי היתרון התל אביב שאוכל להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה. אבל כשעוברים לתל אביב ירושלים הולכת ומתרחקת מעבר להררי החושך והכתבות מעיתון הארץ המוציאות דיבה על עירי האהובה והכאובה. וירוחם רחוקה ממש אבל אולי ריחוק זה יאפשר לי להיות אני מחדש. ואני כבולה לעבודה. תפקיד ציבורי שרק שבוע שעבר הסכמתי לו שידרוש ממני אינטנסיביות לשנה – שנתיים. ומתי אמצא בן זוג. ומי ירצה בת זוג עסוקה כל כך. ואפשר לחשוב. אני לא עד כדי כך עסוקה

אני מנסה להזכר בשירים ששרתי להם לפני רגע ההתנגשות ולא מצליחה. אולי משהו של גלוריה גיינור? אם זה היה שיר של נינה סימון הייתי זוכרת. מה כבר יכלו לשדר. שעה של איטייז במוצאי שבת.

אני בתוך האוטו. מתקשה לנשום. חרדת צלצלולים באוזניים. בטח הרגתי מישהו .מה אם הרגתי מישהו. אני חייבת לקרוא לאמא. מתקשרת לאמא מנסה לשמור על טון קבוע. מנסה להתניע לא מצליחה מנסה לפתוח את הדלת אי אפשר מכוניות חולפות על פני במהירות עצומה צופרות לי אני רואה כי אני עומדת באלכסון וחוסמת שני נתיבים. מישהו ניגש אלי מהמכונית הירוקה. אני שואלת אם הם כולם בסדר. הוא אומר שכן. דמעות זולגות. הוא שואל אותי לשמי. אני לא מצליחה לענות קשה לנשןם. הוא מציע לי לצאת מהאוטו. אני מסבירה שאי אפשר הוא מציע שאצא מהצד של הנוסע. אני יוצאת רועדת לאט לאט כולנו מתקבצים. מזרון עף מרכב מנוסע. הנהג הראשון בלם. לא היה בטוח אם זה גופה או מזרון. ואז המכונית הירוקה נכנסה בו. הרג הזה כבר צרוב בזכרוני. ואז אניח. במכונית הירוקה ישבו שלושה אחים ורעיה ובת זוג. פגעתי ברכב הזה, מעל הגלגל. מזל שלא פגעתי בדופן, בדלת האחורית יכולתי להרוג מישהו. מזל שאף אחד לא נפגע. אני מרגישה את הצוואר שלי מתקשה. כולנו מחליפים פרטים. משוחחים אחד עם השני. מנסים להבין מה קרה. המשטרה מגיעה, ניידת טיפול נמרץ. אמא מגיעה. מעבירים דברים מהאוטו שלי לאוטו של אמא. מחכים לגרר. הגרר מגיע אב לא יכול לגרור את הרכב שלי. מחכים לגרר נוסף. אני והנהגת מהאוטו הירוק מחכות באוטו של אמא. קר בחוץ ויורד גשם. אני מציעה לה סוכריה. היא נענית. היא מפוחדת. היא נבהלה מהפגיעה באוטו הלבן, ואז אני באתי ופגעתי בה.

ובכל רגע בו אסגור את עיני אותה תמונה תעלה. ללא פסקול. אילמת. ובזכות זה הפסקול האטתי ובזכות הפסקול לא פגעתי בנפש ולא ברכוש, ולא נפגעתי בנפשי רק ברכושי ואותו פסקול נעלם ממני.

האם זו סיבתיות, קורולציה או צירוף מקרים?

התחרדותה של פתח תקווה

כשלון מערכת החינוך בפתח תקווה לקלוט תלמידים ממוצא אתיופי

טוויטר

זה לעמוד על קצה המצוק ולצעוק
לא כי מישהו ישמע או יענה
אלא פשוט לצעוק כדי לצעוק

לא לצייץ בכלל