יום שלישי, נובמבר 16, 2010

הרהורים יגעים

יעפת.

אני מנסה לאחוז את הזמן והוא נשמט מתרסק על הרצפה. הידיים נותרות ריקות. אני מנסה להרים את הזמן. הוא כבד מדי. אני זורקת אותו אבל הוא עף באויר וחומק ממני. זמן גומי. ופתאום האדמה מתרחקת והרגליים שלי באויר. אני מנסה לעמוד, ולו גם על רגל אחת אבל אין קרקע. הקרקע מגיחה מצד שמאל ומכאיבה לי בכתף.
אני מנסה לעמוד ונופלת. אני מנסה לנגוס, אבל השיניים מתנדנדות וכמה מהן נופלות. אני מעבירה את הלשון על החיך החשופה וחום הדם מלוח. רעשים חודרים מבחוץ. אני מנסה להרים את היד להשקיט אותם. אבל היד נרדמה מקופלת מתחת לגוף.

וחוזר חלילה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה