<נכתב שנה שעברה, בעקבות טיול בחול המועד פסח ברמת הגולן. כחודש לאחר החתונה>
36
אַחֲרֵי חֹסֶר הַנּוֹחוֹת שֶׁבַּגּוּף אֲנִי עוֹקֶבֶת.
כְּאֵב מֵצִיק בְּיֶרֶךְ שְׂמֹאל מוֹשֵׁךְ מֵהַגַּב הַתַּחְתּוֹן וְעַד לְכֶתֶף שְׂמֹאל
וְיֵשׁ כְּאֵב בַּשַּׁחֲלָה הַיְמָנִית וְאֶת הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל הַשֵּׁן כְּשֶׁשּׁוֹתִים מַשֶּׁהוּ קַר אוֹ חַם אוֹ
נוֹגְסִים אוֹ לֹא עוֹשִׂים כְּלוּם בִּכְלָל. דּוֹקְטוֹר כֹּהֵן אוֹמֵר שֶׁאוּלַי זוֹ דַּלֶּקֶת.
וְיֵשׁ אֶת קַו הַגּוּמִי שֶׁמִּתְהַדֵּק וְגוּף שֶׁמִּתְעַבֶּה וּמַכְבִּיד וְיֵשׁ רְגִישׁוּת יֶתֶר בפנים וְלִפְעָמִים בַּזְּרוֹעוֹת שֶׁאוּלַי קָשׁוּר אֶחָד לַשֵּׁנִי
אוּלַי לֹא וּבַחֹשֶׁךְ כֵּן
וּבְתוֹךְ כָּל זֶה יֵשׁ יַלְדָּה בַּת תֵּשַׁע שֶׁרוֹצָה לַעֲשׂוֹת גַּלְגַּלּוֹן
בְּאֶמְצַע שָׂדֶה קָצוּר פָּתוּחַ
בְּחֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח
בְּרָמַת הַגּוֹלָן.
(פורסם בגיליון מזמור 8 של משיב הרוח)
36
אַחֲרֵי חֹסֶר הַנּוֹחוֹת שֶׁבַּגּוּף אֲנִי עוֹקֶבֶת.
כְּאֵב מֵצִיק בְּיֶרֶךְ שְׂמֹאל מוֹשֵׁךְ מֵהַגַּב הַתַּחְתּוֹן וְעַד לְכֶתֶף שְׂמֹאל
וְיֵשׁ כְּאֵב בַּשַּׁחֲלָה הַיְמָנִית וְאֶת הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל הַשֵּׁן כְּשֶׁשּׁוֹתִים מַשֶּׁהוּ קַר אוֹ חַם אוֹ
נוֹגְסִים אוֹ לֹא עוֹשִׂים כְּלוּם בִּכְלָל. דּוֹקְטוֹר כֹּהֵן אוֹמֵר שֶׁאוּלַי זוֹ דַּלֶּקֶת.
וְיֵשׁ אֶת קַו הַגּוּמִי שֶׁמִּתְהַדֵּק וְגוּף שֶׁמִּתְעַבֶּה וּמַכְבִּיד וְיֵשׁ רְגִישׁוּת יֶתֶר בפנים וְלִפְעָמִים בַּזְּרוֹעוֹת שֶׁאוּלַי קָשׁוּר אֶחָד לַשֵּׁנִי
אוּלַי לֹא וּבַחֹשֶׁךְ כֵּן
וּבְתוֹךְ כָּל זֶה יֵשׁ יַלְדָּה בַּת תֵּשַׁע שֶׁרוֹצָה לַעֲשׂוֹת גַּלְגַּלּוֹן
בְּאֶמְצַע שָׂדֶה קָצוּר פָּתוּחַ
בְּחֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח
בְּרָמַת הַגּוֹלָן.
(פורסם בגיליון מזמור 8 של משיב הרוח)
