יום שני, ספטמבר 27, 2010

אני בגולן

(ועוד אכתוב פוסט על שדרות)

ושקט כאן. כלבים נובחים. ארוחת ערב מתרגשת ברגעים אלו.

ואפילו לכתוב לא בא לי.

וככה להיות בשקט ובאי עשייה

יום רביעי, ספטמבר 22, 2010

לכבוד חג הסוכות. לא קשור אלי.

(מחווה לאיתמר זוהר)

וידוי אישי וחושפני וחד פעמי: את השם שלי שנאתי בילדותי. בעיקר בגלל נעמי שמר. מתיקות השיר הדמות המלאכית, העומלת ועושה למען הסוכה (האם שלומית אי פעם תשב בסוכה שהיא בנתה בעצמה ותנוח, אולי תקרא ספר, תשתה מיץ או תאכל פרי בסוכה שלה, - מעשי סוכות החביבים עלי מאד מאד) ולמען השלום לא ממש התאימה לי, וגם השאלה הקבועה, הנלווית להצגת שמי מאז ומעולם:

נו, אז את בונה סוכה? - גרמו לי למבוכה תמידית.

היום אני בשלום עם השם שלי, ובעיקר בזכות כינוי חיבה שהוצמדו לו. (לא מגלה לכם).

והנה לכבוד סוכות שלל ביצועים:


הקלאסי קצת מטריד חנן גולדבלט, ובכל זאת.



המזרחי, כן כן. מישהו מממלכת פרץ.




האלקטרוני:

הנה אני מגניבה! אני קינקית! אני כוכבת רוק ולא חנונה משקפיים!



וגם שלמה ארצי והקהל

לקחי מלתחה

1. יותר מדי גופיות. ואצלי הגופיה משמשת כמצמצמת מחשוף. לא צריך יותר מאשר שתיים בארבעה צבעים. זה יוצא שמונה. מדוע יש לי יותר מחמש עשרה גופיות אם כך?


2. יותר מדי שחור. אמנם מרזה, אמנם מתאים לי, אבל ירחם ה' זה צבע כבד. מכביד ועגום. הלאה שחור, הלאה.

3. צעיפים. מדוע יש לי צעיף- מטפחת ורוד פוקסיה עם עיגולים בצהוב וכחול? פשע אופנה שלא מהרה יסלח.

4. חולצות טריקו: לא מחמיאות לי בשום מצב. גם לא חולצות מכופתרות. אז איזה חולצות נשארו לי ללבוש? אני תוהה. תוהה.


5. ואיך זה שהארון שלי באמת מלא מלא בגדים,אך עדיין, כן, עדיין, אין לי מה ללבוש?

יום שני, ספטמבר 20, 2010

מ' התחתנה הערב

הקוראת הקבועה, אחד מחמשת הקוראים הקבועים התחתנה היום.


אז את, כן כן את, אחרי החופה המרגשת הביתית והמשמעותית שהיא כל כך אתם, בגינת הבית בו גדלת, סבב ריקודים כייפי במיוחד שמלה מהממת נעליים בלתי נשכחות וחיוך ענק כל מה שנותר לי לאחל לכם זה:

שאת והאיש שלך תזכו להקים בית מלא אור וצחוק, הבנה וקבלה, היות שם עבור אחד והשניה, בית צומח משגשג ושתקימו משפחה לתפארת.

אוהבת

יום שישי, ספטמבר 17, 2010

יום כיפורים זה

אני לא מוכנה ליום כיפור עדיין. חכה לי יום כיפור. תן לי איזה שבועיים. לפרוק ארגזים, להבין מה קורה איתי למחול, לסלוח.

אתה מבין, יום כיפור, השנה זה אחרת.

אולי זה שעון החורף שגם הוא הקדים השנה. אור בין הערביים בשעה חמש כואב לי בחזה, מפעיל לחץ שאין זמן תכף ירד החושך ויש עוד הרבה לעשות. האם כך מרגיש אדם בסוף ימיו?
והאוטובוס מלא אדם טיפין טיפין הם יורדים ברחוב של עיר וממלאים אותה כל אחד מהם בנפרד. והאיש עם תיק הג'יימס בונד לא הסכים לשבת בכסא שפינו לו באוטובוס. אינו מבחין בשנותיו שעטו עליו ונדמה בעיני עצמו כאחד החזקים והצעירים. והאוטובוס נותר ריק מלא באור ניאון קר וחד מגלה שאריות מסטיק ועטיפות ממתק.

אתה מקשיב, יום כיפור?
יש לי יותר מדי חפצים. בעבר הם הגנו עלי ונתנו לי מחסה. כמו השומנים סביב מותני. בשנה האחרונה אני נפטרת מהם ומגלה עד כמה הם עיכבו אותי. וכך גם החפצים. למעלה מעשרים וחמישה זוגות נעליים, מהם בשימוש קבוע חמישה. מערכות אוכל רבות שלושה סטים כל כלי תה. סכום לרוב. ואני ממילא לא מארחת יותר משישה אנשים בו זמנית בשנים האחרונות. מדוע אני לא נפטרת מהכלים? לא רק בשל יופיים והאיכות הטובה והצבעים המשמחים. הם מרמזים לי על ארוחות מפוארות מלאות אדם צחוק הומה ובכי ילדים מתגלגל לכדי שמחה.

אתה מביט, יום כיפור?
רוב מלתחתי בנויה על בגדי חורף. בצבעי חום שמנת ואפור מעט בורדו וטיפה שחור. בגדי חורף חמים מנחמים ועסיסיים. מה חבל שהחורף כאן מונה רק ארבעה חודשים. מה אעשה במעיל צמר הגמל בסגנון הגטו-שיק? בשלל הצעיפים , כובעי הצמר, הכפפות. מדוע כה מעט חולצות קצרות וקלות? כיצד קרה שמלתחתי לא הפנימה את מזג האויר הארץישראלי?

אתה מאזין יום כיפור?
בכל הדיסקים שלי אין את המנגינה הפנימית הרוטטת אליה אני כמהה. מנגינה המלווה את צעדי המחול האיטיים שאני מצויה בהם, ניגון שכזה שיתן לי סבלנות ויגלה לי את הצעדים הבאים. נינה סיימון וליאונרד משתדלים, אביתר בנאי והתזמורת העממית מנסים אבל עדיין אני חסרה את התו האחד המכוונן ממני והלאה.

אז תראה יום כיפור, תעזור לי להכנס בשערייך למרות שאני לא מוכנה עדיין, שביתי אינו ביית וחפציי בארגז, שאין לי מושג היכן נמצא ספר התפילות ולא הספקתי לבקש סליחה מכל מי שרציתי ושכחתי מאזכרה חשובה שהיתה אתמול ומהמת לא אוכל לבקש סליחה.

עזור לי יום כיפור למחול לעצמי, וממני והלאה לכל מי שפגע בי ובעיקר שימחלו לי כל אלה שפגעתי בהם מדעת או מחוסר דעת, בין אם בלשון הרע או בלשון מחודדת ומצלקת. בין אם מתוך חוסר מענה לאימייל או להודעת טלפון או שנדמה היה לי שקצרה ידי לעזור להם.
ויום כיפור - תהיה כאן כל יום, שאהיה קשובה ומוחלת ומדוייקת יותר כל יום במשך השנה.


ובעיקר יום כיפור, בלי ייסורים, בלי יסורים.

יום חמישי, ספטמבר 16, 2010

אם אבק היה עולה כסף

היינו רואים פחות ממנו?

יום רביעי, ספטמבר 08, 2010

שנה טובה

שנת אהבה
שנת בריאות
שנת גדלות
שנת דירה חמודה
שנת הפתעות נפלאות
שנת ואהבת לרעך כמוך
שנת זיו ואור
שנת חמימות
שנת טוב לב
שנת יצירה
שנת כתיבה טובה
שנת לשון הטוב
שנת מתיקות
שנת נחת
שנת סעודות משובחות
שנת עבודה ראויה
שנת פרנסה טובה
שנת צדקה וצדק
שנת קירוב לבבות
שנת ראיית הטוב
שנת שלום ושלווה
שנת תבואו תעשו שבת, למה לא רואים אתכם יותר.

יום שני, ספטמבר 06, 2010

תל דן

נשמה דרומית
לא תוכל להבין
את האלוהים הנגלה
בפכפוך מעיין
בחסידה חוצה עמק
ובשבר ענן סורי מנגב חטאי אתמול

עבורם אלוהים יתגלה רק בחושן הכהנים
בעיר עטופת חומה

והנה הסוד:
אלוהים הוא החיכוך
בין המים לאבן.

יום ראשון, ספטמבר 05, 2010

מחשבות שנה חדשה

יומולדת בא' אלול גוזר עליי ארבעים יום של חשבון נפש, והחלטות לשנה החדשה.

ואני עסוקה בימים אלו במחשבות על האשה שאני רוצה להיות.

והאשה ההיא, שזו אני.

היא רגועה, ושמחה.
ויש לה זמן פנוי. והיא מאירה ונינוחה.
והיא מתעמלת ורוקדת ויש לה זמן לכתוב.
והיא אינה נוחה לכעוס והיא רחוקה מהקנאה, ויש לה עין טובה והיא אינה מהעולבין או הנעלבין.


ויש לה בית מסודר, אבל נעים. כזה שאפשר לבלגן אבל לא רוצים כי כיף ככה כמו שעכשיו.
ויש בו פרחים בעציצים. וויש שטיחים ויש כריות ויש פתקים חמודים על המקרר.
ויש מרק מוכן בסיר במקרר ויש עשבי תיבול באדנית.

ומערכת הסטריאו משמיעה את נינה סיימון. או לאונרד כהן. או ניל יאנג.

ויש מרחב ויש הכלה

ויש לה בית.