יום שני, אוקטובר 25, 2010

אני בהולנד

והיום השמים נמלאו קשת בענן אפור קשת מלאה צבעים
ואלוהים חדר לכל המקומות שהותרתי לו

יום ראשון, אוקטובר 17, 2010

יום שבת, אוקטובר 16, 2010

מרוב אהבה שותק

מה בין אהבה לדיבור, בין אהבה לשתיקה?

לאלוהי הבנאים התשובה,

לנו נותרה השירה.

ואיזו שורה אהובה עליכם ביותר?

ואיזו גירסא אתם מעדיפים?

שתפו - נא


הגירסא הישנה והשמחה במקצת של יוסי בנאי, כמובן.




והנה הגירסא החדשה של בעז בנאי, יש בזה משהו קצת אפל, נכון?

יום רביעי, אוקטובר 13, 2010

בתים מתרוקנים
מתארגזים

חדרים מתמלאים
(איפה הסלוטייפ)


הגוף מתרוקן
ונאנח

יום ראשון, אוקטובר 10, 2010

החודש אכתוב מעט

ואעשה הרבה.
עמכם הסליחה

יום שני, אוקטובר 04, 2010

תחבורה ציבורית

אני עדיין לא ממונעת, ומחד זה מסבך את החיים ומאידך גם לזה יש קסם.

לא, לא, אני לא מתכוונת לאותם נהגי מונית המתחילים איתי - "על הנסיעה הבאה איתך אני משלם, וגם נזמין לנו אולי איזה כוס קפה?", לא. אני מדברת על גזענות.

לא מהסוג המכוער והפומבי, זה שיש לבערו מהשורש ומוסכם שהוא חמור ביותר, אני מדברת על הגזענות הקומית. אותו ענף הקרוב עד כדי בחילה קיומית לשובניזם הקומי, שאלו היוצאים נגדו נענים בתשובה, נו, זו רק בדיחה מה את רוצה, שנהיה עצובים כל היום?

אני נכנסת למונית. נהג שנראה על פי אופן מבטאו כי הוא מרוקאי, את פדחתו מעטרים מה שהיו בעבר תלתלים ג'ינג'ים.

הוא שואל לאן אני רוצה להגיע, אני משיבה, ומיד פוצח בשלל בדיחות על אתיופים ומתמטיקה, פולניות שאף אחד לא רוצה להתחתן איתן, רוסים שעובדים בסופר.

עם הגיענו למחוז חפצי עצרתי את עצמי מלשלם לו ולשאול אם יש בדיחות על מרוקאים. אבל אני פולניה קרירה חסרת הומור שעסוקה בלקטר או להכין איזה דבר אוכל לא טעים בעליל כשכולם נהנים. אז שילמתי. יצאתי החוצה בענווה.

אני, אני אצחק בקבר.

העיקר שכל האתיופים, הרוסים, הכורדים, הפרסים, העיראקים, הליטאים, ההונגרים, הרומנים, התימנים, הצרפתים, האנגלים האמריקאים והמרוקאים יהנו.