יום ראשון, אוגוסט 28, 2011

על השנים פוסט פרה יומולדת

1. כשחיים עם בן זוג שצעיר בעשר שנים, הזמן מחליף צורה וצבע. כבר איני יכולה להעריך בן כמה אדם כזה או אישה אחרת.

2. היום בבר מצווה ארבעה דורות רקדו ביחד. סבתא - רבא מולי, עם גו'די הסבתא, עם רוקי האמא, עם עדן בר המצווה. כמה כאב לי הלב שאצלנו כבר חסרים שני דורות מתוך הארבעה. סבתא שרה עליה השלום, סבתה של רוקי, היא בת דודה של סבתי אסתר,עליה השלום.

3. היום הגברת ב' מהקומה הראשונה נפלה במקלחת, בתה עלתה עלינו וביקשה שנעזור להרים אותה לכסא הגלגלים. שכנתה לקומה ח' שזכתה להוולד בישוב היהודי בחברון, בדיוק יצאה לעדור את גינת הבניין. איני יודעת מי מבוגרת ממי. האם זה משנה?

4. בקיץ 1984 עמדנו ארבע נשים בכניסה למוזיאון ישראל, סבתא שרה - סבתה של TK בת דדודתי מדרגה רביעית משיקגו, סבתא אסתר ואני. כל אימת שאכנס למוזיאון אזכר בארבעתנו. הערב ראיתי את TK אחרי שלא ראיתי אותה עשרים שנה בדיוק. היא נראית כמו אמה, בדיוק.

5. ביום רביעי אהיה בת 37. אני לא מרגישה 37 הזרות בין הספרות לחוויות האישיות אותן אני עוברת מתסכל אותי. הן משקרות הספרות האלה. זה לא הגיל שלי. הגיל שלי זה סגול עם גלידת וניל ומנגו.

6. אני שוכחת שאני לא גיבורת על. נגזר עלי להיות במקום אחד בזמן נתון. מתי אקבל את את עובדת היותי אנושית?





יום ראשון, אוגוסט 14, 2011

משוררת צעירה פוגשת משורר

כך כתבתי ב20 ליולי 2008

משוררת צעירה פוגשת במשורר מבוגר אותו העריצה שנים רבות
משוררת צעירה עומדת מול המשורר ואינה מוצאת מילים שאינן של מתבגרות
והוא משורר מבוגר מתבונן בה בהבנה אקראית
ומגלה בפניה את פניו
הרי פעם גם הוא היה משורר צעיר
שפגש במשוררת מבוגרת אותה העריץ.


וגם חלמתי עליו, במטע אבוקדו.

ולפני חודש שלחתי לו שני שירים שלי.
הוא ביקש ממני לא לשלוח.
הבהיר כי אינו יודע לתת ביקורת או עצות טובות.
ביקש ממני להתחייב לא להפגע.

וההערות שלו היו מדויקות. יהלום מפלח זכוכית. אני נחמדה מדי לקוראים שלי. מסבירה מדי הוא כתב.

ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו. לערוך את כל השירים מחדש?
לתת לספר הראשון שלי להיות בתולי?

או לעצור לשניה או לחודש, לקבל את עצתו להכנס לתהליך כואב של ויתור על מילים ארוכות מסורבלות מסבירות שאני אוהבת, להותיר את מילותי חשופות?

יום שלישי, אוגוסט 02, 2011

לגור בבית של שיר - ערב שירה והזדהות עם אוהל מחאת הדיור בירושלים

הנה השיר שהקראתי, חלקכם מכירים גירסאות מוקדמות שלו


שכר דירה וארנונה

א.
מורחת ליפסטיק אפור על פצעי הגדר
מכסה ערוות עוני במטפחות שקיעה וניאון
משביעה שלא נעיר את האהבה ולא נעורר
היא מבקשת את האתנן מיד.
ואני דופקת אותה בחזרה

תסתכלי על עצמך: עושק הולילנד, רפאות קטמון וטלביה, אילמות בית צפאפה ואבו טור

קחי את ה3,300 שכר דירה
בשבילי את לא עיר-בירה,
את סתם נוף
בני בתירא 8 דירה 23
ב.
יופיה
מחבל שועלים
בשנאתי אליה
אילו היה לי כח
לשנות את העיר הזאת
הייתי משברת חומות
זורקת מפתח לשמיים השוקעים
מניפה חרב מעליה
וממיתה עצמי בארון.

ועכשיו: לשלם ארנונה