יום ראשון, נובמבר 17, 2013

הורות


שיר שכתבתי עוד לפני ההריון הראשון, והשבוע התממש בפעם השניה.

יום שני, ספטמבר 16, 2013

פמיניזם דתי לא מצחיק אותי: כנס קולך 16.9.13



פמיניזם דתי לא מצחיק אותי כי מנעו ממני את שפת האם של הגמרא שאני כל כך אוהבת, והפכו אותה לשפה זרה, שעלי לכבוש בה דרכים לא מסומנות.
פמיניזם דתי לא מצחיק אותי כי נמצא מי שיגרש ילדות בנות ארבע מעזרת גברים, כי רבנים אוסרים על ילדות בנות שלוש להתלוות לאביהן לבריכה, כי למדנו להתבייש בגופנו המתפתח, כי את לימודי טהרת המשפחה לימד אותנו גבר. המנהל בחן את חצאיותינו והודיע לנו מי לא צנועה בוקר בוקר.  כי מרוב שעסקנו בהיכן מתחיל חוסר הצניעות, במרפק, בצוואר, בברך או מתחת לברך, בקוי המתאר של השדיים, לא שמנו לב שנתנו לפורנוגרפיה לשלוט בנו ובתודעה שלנו.
פמיניזם דתי לא מצחיק אותי. כי שמש של בית כנסת יכול להתעלם מכך שאין מאוררים בעזרת נשים ביום כיפור. כי בתי כנסת רבים משלחים נשים הרות ועם עגלות לקומה השניה, שהן יעלו במדרגות.
פמיניזם דתי לא מצחיק אותי כי אני  מושתקת. לא נספרת למניין לא נספרת לזימון, לא מוזמנת לשאת דבר תורה, שותקת בחופתי, שותקת בברית. כי אני צריכה להאבק על הזכות לומר קדיש או להספיד.
פמיניזם דתי לא מצחיק אותי. גם אם תהיה לנו ראשת ממשלה, ראשת עיר  ראשת אופוזיציה ונשיאת בית המשפט העליון–עדיין גבר אחד יכול לעגן אישה ולמנוע ממנה חיים שלמים.
פמיניזם דתי לא מצחיק אותי כי נשים מוטרדות מינית,  ומושתקות בשם הדת. שלא ידעו שככה זה בחברה שלנו מה הוא כבר עשה? מה את רוצה להרוס לו את החיים? תחשבי על אישתו. כי כולנו מכירות את הרב מהסמינריון, את הרכז מהתנועה, את ההוא המגניב שנגע בכמה מאיתנו, שעדיין נושאות צלקות שנותרו דמומות.
פמיניזם דתי לא מצחיק אותי כי אני לא מהות אני אדם. אדם שההלכה לא מכירה בו כפוסק, או כמושא. אני אדם עם מנגנון ביולוגי של מחזור הריון לידה והנקה. ואל תפסקו לי הלכה כמושא אלא כאדם. כי הרופא הנשים שלי והרב שלי אף פעם לא היו בהריון ביום כיפור.
פמיניזם דתי לא מצחיק אותי בכניסה למקווה כשאשה מוחלשת ששכרה מעוכב על ידי המועצה הדתית והיא מגיעה לעבודתה בכוח אמונתה בוחנת אשה ערומה ומצקצקת וחוקרת ובוחנת את גופינו המשתנה, ובוחנת אותנו באיזה יום היה ההפסק, ואיזה עדה, והנה תלחצי לי את היד, ובשורות טובות בקרוב, כן?
פמיניזם דתי לא מצחיק אותי כשבגן הילדים הבנות מחלקות סידורים והבנים מובילים תפילה. ופינת הבובות הורודה יש בה מטבח קטנטן ,והפינה עם המשאיות יש בה ציורים של בנים  והגננת לא מבינה מה לא בסדר ושוב אני  האמא הבעייתית שמפריעה לכולם.
פמיניזם דתי לא מצחיק אותי כי שכחנו את הרווקות, את האימהות החד הוריות, הגרושות האלמנות, ופחדנו להזמין אותם לשבת לארוחה, כי מי תכניס הביתה אישה פנויה אחרת? ובכלל איזו דוגמא זאת לילדים?
פמיניזם דתי לא מצחיק אותי. כי ברגע שבו אני נאבקת על זכותי להשמע, להספר להיות נוכחת, טוהר כוונותיך מוטל בספק. מה את רוצה להרוס הכל? למה מלחמות כל הזמן? אז שבדור הבא תקרה המהפכה. המהפכה כבר כאן. בנינו ובנותינו יגדלו בעולם שווה יותר.

פמיניזם דתי לא מצחיק אותי. כי אני אמא לבת בת שנה וחמישה חודשים. ואני חייבת שהעולם שלה יהיה אחרת משלי. המזל שלי שאני אוהבת את אלוהים כמו שהוא אוהב אותי, בדיוק כמו שהוא ברא אותי. ברוך שעשני אישה.  

יום שלישי, ינואר 22, 2013

מתי יהיה לנו SUNDAY?

יותר מהכל יום הבחירות ממחיש לנו עד כמה חסר לנו יום מנוחה חילוני.
שבו אין עבודה, אין חובות. יש בית, משפחה קהילה חברה - ומדינה.

  

יום שלישי, ינואר 01, 2013

מחשבות לקראת שנת 2013 הבאה עלינו לטובה

יש משהו מרענן בגישה הנוצרית - אזרחית לשנה החדשה. אין חשבון נפש, אין הכאה על חטא או איזה אשמנו בגדנו זריז, יש החלטות לשנה הקרובה, כביכול מנותקות מהעבר, אך אנו יודעים שאין דבר כזה, להתנתק מהעבר, נכון? אז הנה המחשבות שלי לעתיד - בלי שום קשר לעבר, כמובן.

1.  להמעיט באכילת בשר ועוף. מעבר לטרנד הטבעוני, לאחרונה זה לא טעים לי, לא כיף לי ובעיקר כבד לי. ואני אחת שיודעת לאכול בשר, אבל משהו קורה לי.

2. לבשל ירקות כל יום, להכין סלט גדול צבעוני שזועק מרוב שמחה.

3. לפנות זמן לכתיבה. תפילה זה קדוש, נכון? אז גם כתיבה היא קדושה. רבע שעה אפילו כל יום. אמן.

4. ללכת, לרקוד, לקפוץ, להתעמל.

5. עם כל הכבוד והקיטש: להתקשר לבני משפחה מהמעגל השני והשלישי, להתעניין בהם, להזמין אותם לאיזה ארוחה.

6. לפנות יותר זמן להיות עם האיש, ועם הנסיכה. מגיע להם ומגיע לי.

7. לשכור לי עוד שעה ביום, בטח יש איזה שירות כזה, בחייכם, 2013 או לא 2013?

8. לחשוב חיובי.

                     אחרי ליל טרוט עיניים בהם הנסיכה הביעה את נוכחותה בתבל, האיש שאל אותי איך ישנתי. וכבר התגלגל לי בראש הקיטור הקבוע. ואז אמרתי לעצמי שאני חייבת להסתכל על זה אחרת.ועניתי לו - שהשעתיים האחרונות היו ממש טובות, ישנתי חזק ועמוק וטוב. ומאז אני מנסה להתמיד  בזה. למצוא את החיובי והרצוי והנעים, גם כשקצת קשה ושאני קצת עייפה, הבנתם, נכון?

9. לסלוח לאחרים ולסלוח לעצמי.

10. להיות נדיבה.

11.   הבוקר מצאתי את התמונה הזאת בפייסבוק. והיא מבהירה כמה מהנקודות שאני חושבת עליהן לאחרונה.



ואצלכם?