היום מלאו חמש שנים להסתלקותה של אלישבע גרינבאום.
אהבתי את שירה עד מאד, ואחד מהם היה תלוי על דלת חדרי.
באחג מביקורי בארץ הלכתי עם חברה לשמוי אותה מקריאה שירה.
והיא קראה את השיר יופיו של יהושע, ותמהתי על הדימיון ליהושע שאני מכירה.
וקנאתי בה
יופיו של יהושע
הָרוֹצֶה לִרְאוֹת יָפְיוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, יִטְמֹן לִבּוֹ בְּכִיסוֹ,
בָּבוּאַת יָרֵחַ בְּעֵינָיו - וְיַבִּיט בִּשְׁעַת חֲצוֹת;
בְּלַיְלָה שֶׁכֻּלּוֹ סִיוָן, יוֹשֵׁב יְהוֹשֻׁעַ בְּגִנַּת בֵּיתוֹ,
אוֹסֵף פָּנָיו בְּיָדָיו, וְחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ מָשׁוּחַ סָבִיב לוֹ,
כְּלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית.
הָרוֹצֶה לִרְאוֹת, יָצִיץ בָּאִישׁוֹן שֶׁאֵינוֹ גּוּף
וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף, וְיִרְאֶה דְּמוּת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ
בַּמַּיִם הַצְּלוּלִים. שִׁבְעָה רְקִיעֵי תְּכֵלֶת זוֹהֲרִים
מֵעֵינָיו שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. עַל מִצְחוֹ
יָרֵחַ וְעָנָן כְּזוּג אוֹהֲבִים, צֵל חוֹלֵף.
עַל פְּנֵי שְׂמִיכַת מַחֲטֵי אֹרֶן, הוּא הוֹלֵךְ וְנִפְרָשׂ,
רַעְיוֹן רוּחַ. אֶצְבְּעוֹתָיו מְנַגְּנוֹת עַל מֵיתְרֵי מִזְרָח,
בֹּקֶר מְבַצְבֵּץ, וְהוּא - פּוֹסֵחַ עַל שְׁנֵי/ שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים.
טֶרֶם הִשְׂכִּיל לִשְׁכֹּן בְּתוֹךְ גּוּפוֹ, לְהַשִּׂיג
צוּרַת אַהֲבָתוֹ בְּתוֹךְ פִּיו, לְזַוֵּג דַּעַת וּמַכְאוֹב.
מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ בְּמַבָּטוֹ? כַּעֲצָמִים בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה.
הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בַּיֹּפִי, יַמְתִּין לְקֶרֶן חַמָּה רִאשׁוֹנָה
נִשְׁבֶּרֶת בְּדִמְעָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ.
בְּמָקוֹם שָׁם נוֹשֶׁרֶת טִפַּת זֹהַר
עַל אַדְמַת יְרוּשָׁלַיִם, פּוֹרֵץ וְעוֹלֶה
אַרְיֵה בָּשָׂר וָדָם מִתּוֹךְ הָאֵפֶר,
וְרִבּוֹא אֲרָיוֹת זוֹרְחִים מִן הַדְּמָעוֹת;
חַדֵּי שִׁנַּיִם, עַזֵּי שֶׁמֶשׁ, מְבַעְבְּעִים,
נְכוֹנִים לִטְרֹף נַפְשָׁם בְּכַפָּם לָאַהֲבָה.
י"ז בסיון תשס"א
הביקור הבא כבר היה לאחר מותה. והערב לזכרה במרום לשירה המה אדם. ואריאל הירשפלד דיבר והקהל בכה.
היא נפטרה צעירה מדי ויפה מדי.
אז הנה, תקראו עליה ותדעו עוד אנשים כי היא חייתה כאן.
לזה שאינו מאמין
בְּפַטִּישׁ חָמֵשׁ קִילוֹ
אַתָּה מַכֶּה בְּזַעַם בַּקִּירוֹת.
הַצֶּבַע נִסְדַּק צַלֶּקֶת אֲלַכְסוֹנִית,
טִיחַ אָפֹר מַעֲכִיר אֶת עֵינֶיךָ.
בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת
אַתָּה קוֹרֵעַ אֶת עוֹרְקֵי הַחַשְׁמַל, תּוֹלֵשׁ, מְנַסֶּה לְהָבִין.
סוֹף סוֹף נִפְעָר בַּקִּיר הַחֹר הַגָּדוֹל אֶל הָאֵינְסוֹף:
עֵינֶיךָ מִתְמַלְּאוֹת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ.
עֲדַיִן אַתָּה מִתְרַגֵּשׁ כְּיֶלֶד לְהַחְרִיב. הוֹפֵךְ כָּל לְבֵנָה בְּיָדֶיךָ,
כְּפָּתוֹלוֹג, מֻכְרָח לָדַעַת,
מַה גָּרַם לַקִּירוֹת הָאֵלֶּה
לַעֲמֹד עַל תִּלָּם.
הִנֵּה הֶחְרַבְתָּ אוֹתִי, אֲהוּבִי.
אַתָּה עוֹמֵד שָׁם,
רִיסֶיךָ לְבָנִים מֵאֲבַק הֲרִיסוֹת,
יָדֶיךָ מְלֵאוֹת חָכְמָה,
חֲסַר בַּיִת.
(מתוך "עורף האור", הוצאת הליקון)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה