חדשות דובאי

מצחיק איך בדיחה שהמצאתיבארוחת שבת נהיית לה קריקטורה ב"הארץ".

Great minds think alike.

סגולות

חנוכה לפני שנתיים. אחותי מתקשרת. היא שמעה על סגולה. בדוקה. זה עובד ממש.

בליל שמיני של חנוכה יש לקפוץ מעל חנוכיה בוערת.

שמונה פעמים. לא בדילוגים. בקפיצה.

סגולה מעולה למצוא חתן בעיקר אם הוא רופא במחלקת עור.

קפצתי. שמונה פעמים. מעל חנוכיה בוערת על שלל שמונה נרותיה.

אל תספרו לאף אחד. זה הסוד שלנו, חמשת קוראי הבלוג.

חבל שהטבלה הזאת שהגיעה אלי במייל ביום שישי לא מצאה את דרגה אלי שנתים ימיים קודם.

Dobro Pajalovat

My dear Russian readers

מתלבטים להיכן לתרום כסף לקראת פורים?

הנה אני עוזרת לכם.
אנא תירמו ללביא.


תשקיעו דקה, תקראו את הסיפור ותירמו 10 ש"ח.

מצווה הבאה לידך תחמיצנה?

מי יגיע קודם?

המשיח?

או הרכבת הקלה?

תושבי ירושלים יקדמו את פני שניהם בברכה.

שיקום רחוב יפו והכניסה לעיר ההרוסה זקוקים למגע חסד ולאבקת פיות בדחיפות.
המנסים להתהלך ברחובה של עיר לא יכולים שלא להזיל דמעה ולהזכר בנבואות החורבן.
וכמו רבי עקיבא אנו פוצחים בצחוק גדול ומייחלים לגאולתה הקרובה של עירנו.

ככה אני מרגישה

וישנו סדק דרכו נלגם האור
הננסך בחדרי חדרים

אני לא נראית טוב

הולכים לצלם אותי.
אבל אני לא נראית טוב.

יש לי קמטים
ושן שקצת אפורה בגלל הסתימה הענקית

ואני קצת פוזלת בעין ימין,
וכשאני מדברת אני משתמשת בידיים יותר מדי

ומה אני אלבש

כל החולצות שלי עם הדפסים שעלולים לרצד על המסך.
ואין לי מה ללבוש.

והשיער שלי לא נראה טוב
ויש לי עיגולים אפורים מתחת לעיניים
ומה אם לא יהיה לי מה להגיד
וכל מה שאומר יהיה משעמם
ואני אנופף בידיים יותר מדי ובטעות אני אגמגם
וכולם יראו שהשיער שלי דליל, ושאין לי מה לומר

השבוע יקרו דברים טובים

נצור לשונך מרע

Good name in man and woman, dear my lord,
Is the immediate jewel of their souls:
Who steals my purse steals trash; 'tis something, nothing;
’Twas mine, 'tis his, and has been slave to thousands;
But he that filches from me my good name,
Robs me of that which not enriches him,
And makes me poor indeed.

Othello, Act 3, scene iii

מילים של אחרים אני אוהבת יותר

השבוע דיברתי יותר מדי. הרבה יותר מדי.
שיעור שהעברתי, רדיו, מיילים צפופים, ולא תמיד דייקתי. לכן אשתוק מעט, ורק אעלה קישוריות לדברים של אחרים חכמים ממני.

אהרן פוירשטיין על הבניית משכן בעין הסערה. כל יום שישי אחרי הדלקת נרות, במסגרת המחשבות הטורדניות על מה לא הספקתי השבוע עולה בי המחשבה העגומה כי לא הדפסתי את דבר התורה של אהרן. הדפיסו עכשיו, קראו בשבת.

האתר אשה חדשה. כמה חיכיתי שיהיה אתר פמיניסטי ישראלי.

ביום שישי שעבר גיליתי קופסת ממתקים קטנה. בעצם משורר מצוין. חן קלינמן שמו. קראו ותהנו

מלאני רייד מחזקת את גאוותנו הלאומית, באנגלית.

והנה לקינוח דניאל סלומון מלחין הודעות.

זו הרשומה ה902

מי היה מאמין.
בחודש הבא חגיגות ארבע השנים לבלוג

דברים שאמרתי הבוקר ברדיו גלי ישראל. 106.6

לכולנו יש כמיהה אחר מורה דרך שייעץ לנו מה עלינו לעשות. באיזו דרך יש לנקוט, בעיקר כשיש דילמה, התלבטות או משבר רוחני. בפרשת האחרונות ראינו מה קורה כאשר אותו מורה דרך מבושש מלחזור - חטא עגל הזהב.


אני פונה לפרקי אבות לחפש לי תשובה.

עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות

כלומר המבנה הוא היררכי, על כולנו לעשות לנו רב, שיפסוק לנו בהלכה, ובגילגולים המודרניים – שיהיה הדמות הרוחנית שאיתה אנו מתייעצים, פונים לבקשת תמיכה רוחנית, השכנת שלום בית, ובראש ובראשונה פסיקה הלכתית.

דומני שהמאירי, מודע לבעיות שהמבנה הזה יוצר. אם לכל אחד יש רב, נוצרת היררכיה, ובראשה עומד רב אחד בלבד. מעין בובה רוסית. והוא עונה על כך:
"אפילו חכם שבחכמים, ראוי שישים לעצמו איזה רב, שיברור לאב ולראש - אף על פי שאינו מוצא כמוהו, יעשה לו אדון משלמטה הימנו, כי האדם - אפילו חכם שבחכמים - אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".

יש בלימוד התורה בבירור המשותף יצירת דיאלוג המשמש גם לרפלקציה "אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".

ויש בכך גם עקרון הבולם את כוחו של אותו רב גדול, שהרי בסופו של דבר גם הוא נצרך, לאדם אחר על מנת לבור לו דרך בה ילך, ומכאן קנה לך חבר.

הבדידות של אותו אדם עם כוח רב היא עצומה, הבעיות המונחות לפניו, האתגרים, בני אדם נחשפים נפשית, מחכים למוצא פיהו, והאגו הולך וגדל.

קנה לך חבר. דווקא מאותו מעמד עליך להשקיע בקניין החבר, שלא תהיה בודד, שיהיה לך עם מי לחלוק, שיהיה מי שיוכיח אותך. שיזכיר לך את כוחך המוגבל


ולדון כל אדם לכף זכות. כולנו זכאים עד שיוכח אחרת. איך ניתן לדון במקרה זה לכף זכות?
אני נזכרת בשיעורי פילוסופיה באוניברסיטה העברית. הפנומנולוגיה מלמדת אותנו להשהות את השיפוט

ומכאן להתמודד בכאב. הכרה בכאב של כל המעורבים, ויש כאן צעירים שנפגעו יותר מכולם. אני קוראת לכולנו להמשיך ללמוד ולהעמיק וביחד עם זה לבחון להטיל ספק, ולזכור שכח ועוצמה משחיתים.

האדמה רועדת

ולי אין מה לומר.

שועלים מחבלים

יופיה
מחבל שועלים
בשנאתי אליה
אילו היה לי כח
הייתי משברת חומותיה
מאבדת מפתחותיה
מניפה חרב מעליה
וממיתה עצמי בארון

עכשיו: לשלם ארנונה

רשימת מטלות

1. רישיון נהיגה: להתקשר למשרד הרישוי שישלחו לי את הפלסטיק

2. להשיג כרטיס אכסניות + מפות

3. לקנות מחשב נייד קטן

4. למצוא מגורים בהונג קונג לארבעה ימים

5. לשחזר קוד סודי לכרטיסי אשראי

6. להשיג תרמיל גב

אב הרחמן

אב הרחמן

אביתר בנאי
מילים ולחן: אביתר בנאי

את רוב הדברים העברתי
נשאר רק עוד ארגז אחד
כדי להרים אותו
אני צריך עזרה
שמיימית

כמו אבן כבדה
מונחת על אוצר
כדי להזיז אותה
אשיר לה מנגינה שקטה
ואחכה

זה כמו לקפוץ מצוק
ולהתחיל לעוף
בכוח האמונה
לקחת נשימה גדולה
לרוץ

וליפול אל זרועותיו
המושטות
של אב הרחמן

ולדבר עם נמר
בדיבורים של היגיון
כדי לחלץ מפיו
ציפור קטנה, יונה תמה
אחות כלה

ולעשות שלום
ביני לבין עצמי
צריך הרבה חוצפה
ידיים, אמונה
עיניים לעצום

וליפול אל זרועותיו
המושטות
של אב הרחמן

***

הייתי השבוע בהופעה המצוינת של אביתר בנאי.
השיר הזה פתח את ההופעה, אביתר והגיטרה בפריטה עדינה קורעת ושמיימית
בקהל היו הרבה צעירים וצעירות דתיים.
וחשבתי לעצמי איזה יופי להם שיש להם את אביתר לגדול איתו וראות בו ובאחרים אפשרות להיות אנשי אמונה ואנשי אומנות

שוב פגשתי את הנהג המכוער

והוא ניפנף לי בתנועה מגונה

שאל היכן המצלמה

חייכתי אליו במתיקות והלכתי.

שינויים בהרגלי התזונה

מצאתי את הסיבה למיעוט כשרוני וחוסר פרסומי: התפריט אינו מתאים
הללויה.

בלוג סיטר

עוד ארבעה שבועות אהיה באויר,
בדרך לניו - זילנד.

אני נוסעת לבקר את אחי , גיסתי ואחייני היקרים.

ולטייל קצת

ולכתוב.

ואני מאד אשמח אם מי מקוראי הקבועים
(כן, כן, חמשתכם)

יקחו על עצמם לכתוב איזה רשומה פה ושם.
לא משהו מחייב, אלא פשוט כדי שהבלוג לא יגווע לו, שיהיה פה טיפה אקשן, קולות אחרים, סיפורים אחרים, טעויות של אנשים נוספים.
אולי ככה האיראנים יחזרו?

נו, אז מי מכם מתנדב?

מתנה לכל כותב וכותבת מובטחת

מוזמנים לשלוח מייל.

Iran

Google Analytics tells me a lot obout my readership.

I have entries from 42 contries. Which is nice I guess.

From Egypt, Tunisia, Kuwait and Saudi Arabia.

But my two Iranians readers are not back, yet.

Maybe they relocated to Turkey or Tunisia I tell myself.

I hope they are okay.

השיעור הגדול

לא לחכות
לא לצלצול הטלפון
לא לפרחים
לא למילת תודה
לא לקבלת אישור
לא לשמיעת סירוב
לא לבקשה בכתב
לא לטקסט בנייד

כי אם אחכה אתמהמה

so what am I doing on my spare time?

Not much really.

a bit of this. check the poems, check the name of the translators.
Its Lisa and me. I wrote about it a while ago.

Amadou & Mariam

במסגרת השמחה המחודשת חיפשתי אחר מוזיקה חדשה.
והנה מצאתי


קבלו

לפעמים

יש לי בראש רעיונות לחטאים חדשים
אבל אני לא מגלה אותם לאף אחד

זה סוד

Matter of size II

A brilliant piece about Fat and Feminism.

I agree with many ideas she is writing there.

Not am I a lesbian, or size 10, yet something about having a smaller figure brings some compliments that just don`t feel right. Neither the stares. Or other women touching me just to see how much weight I lost.

My body is not a subject for any discussion.

ספרים רבותי ספרים

עם כל הכבוד למצבה המדרדר של הדמוקרטיה הישראלית, הרבה יותר חשוב להתחיל להתכונן לנסיעה הקרובה
לניו זילנד
וכידוע שעות טיסה רבות צפונות לי, והנה התפקיד שלכם.
להמליץ לי על ספר טוב טוב.
לטיסה עצמה לא אקח יותר מאשר שלושה ספרים ככה שתחשבו טוב טוב על ההמלצה שלכם.

מה אני לא אוהבת לקרוא: ספרי רם אורן- נעמי רגן, וספרות מדעית.

כל השאר הולך, צ'יק ליט, אוטוביוגראפיות, שירה, רומנים של המאה ה19, ספרות עברית, אנגלית, סיפורים קצרים, מדע בדיוני, מתח ופנטזיה

הכל כמעט

תודה.