יום שלישי, יולי 27, 2010

אין לי בית

יש לי ספרים
יש לי מחבתות
יש לי חתולה
יש לי בגדים
יש לי קייטצ'נאייד
יש לי דיסק חתום של הקאונטינג קראוז
יש לי סיכומים של שני תארים
יש לי תמונה עם אהוד בנאי
יש לי חברים
יש לי מעבד מזון
יש לי מחשב נייד
יש לי מחשב נייח
יש לי חוש הומור
יש לי מכונת כביסה
יש לי מכונת יבוש
יש לי ציור מקור של אורי ליפשיץ
יש לי ספה אדומה
יש לי מיטה
יש לי ארון
יש לי ארון נעליים
יש לי סט בשרי
יש לי סט חלבי
יש לי קרשי חיתוך פרווה
יש לי חבר
יש לי שלוש מערכות תה
יש לי כפיות משוגעות
יש לי תרסיס שמן בטעם חמאה
יש לי יותר מדי בגדים
יש לי דיוידי
יש לי מעט סרטים
יש לי יותר מדי דיסקים
יש לי תכשירי פינוק של ללין
יש לי סדינים
יש לי מגבות
יש לי מפות שולחן
יש לי פותחן קופסאות
יש לי סט כלי עבודה פרחוני
יש לי שלוש כונניות ספרים
יש לי תכשיטים בעיקר מפלסטיק
יש לי שבעה אחיינים
יש לי אחיינית
יש לי רדיאטור
יש לי יותר מדי תיקים
יש לי וילונות
יש לי מצלמה


אין לי בית

יום שני, יולי 26, 2010

דירה להשכיר:

המצב ממשיך להיות קשה. עוד דירה אפלולית הבוקר הראתה לי שאני חיה בעולם מקביל.

והחבר כבר מציע לי לוותר על החתולה ולשמור על דירה.

במצבי הנוכחי החתולה תמצא דיור עוד לפני.

יום שישי, יולי 23, 2010

דירה להשכיר : המילון

חיפושי הדירה נמשכים ביתר עוז ותסכול.

ויש צורך בניסוח מילון.

2800 ש"ח: דירת מרתף חשוכה. גם אם משופצת היא חשוכה.

אני אחלה בעל בית, אל תדאגי, בכל בוקר אני בשש בחצר המשותפת ותוכלי להכין לי כוס קפה: התחלה של הטרדה.

כניסה מיידית: תוך שבועיים - חודש.

דירת שניים וחצי חדרים: חדר שינה, הול, ומטבח. בטח שזה שניים וחצי. כי ההול זה חדר נוסף והמטבח מרווח.

גם לכם כואב?

תוסיפו

יום חמישי, יולי 22, 2010

ויש יום

ויש יום בו בליל שפות יעלה והניסיון לפרקן ולשייכן ירשם אך טעם לא יהיה בכך. אין אלה קולות שפה זרים אלא מחשבות ניתקות ומתרחקות מחשבות שיש לגרשן כי אין בהן כוח מבריא. יש בהן כוח מפתה משחית מתלקק ומצלק.

ספר

ואני רוצה לפתוח בספר ולטבוע בו. להטמע בין דפיו להסתתר מאחורי האותיות להבלע עם כל נקודה שחורה בסוף משפט. ומדי פעם להציץ מבעד לכריכה ולראות שדבר בחיי לא השתנה. מיום שנעלמתי בין הדפים לא התעניינו בלכתי. באחד מהעיתונים הופיעה ידיעה צדדית.

ותו לא

פרשת ואתחנן באתר מאקו

הנה היא.
ואני מרוצה.

יום רביעי, יולי 21, 2010

בחזרה למוזיקה

הסתיימו תשעת הימים של אבלות עד לתשעה באב, וכעת אני חוזרת להאזין למוזיקה.

בקולי קולות.

הנה כמה ממתקים:

הג'ירפות:



התפוחים:



ויה קון דאוס:



תהנו לכם, עם כוס יין ביד אחת ודבר בשר בשניה.

יום שישי, יולי 16, 2010

דירה להשכיר

אני חלק מתופעה. אני לא אינדיבידואום עצמאי ושונה.

כמו עוד הרבה שוכרי דירות ירושלמים שיחת הטלפון ההיא מבעל הבית הגיעה גם אלי.

הוא רוצה למכור, במחיר מוגזם, ועלי לצאת מהדירה.

אני מנסה לנהל משא ומתן.

אתה יכול להשכיר את הדירה ביחד איתי, כדיירת נהדרת.

דירה מרוהטת יותר אטרקטיבית.

אבל בשורה התחתונה - הוא חושב שהדירה עמוסה מדי ואי אפשר לראות עד כמה שהיא גדולה.

וכמו שא' אמר 37 מטר מרובע, ברגע שנכנס מזלג נהיה עמוס. ואני, הרבה מזלגות יש לי.

היום יגיע בעל הבית, אנסה לשכנע אותו.

אבל אולי, אולי עדיף כך.

לארוז הכל ולהשאיר מאחורי כמה דברים פחות נחוצים ולמצוא לי בית אחר שלא צריך להתווכח עליו.

ומצד שני, אני אוהבת את השכונה ואת השכנה, טולה נהנית, זה קרוב לעבודה וזה בעיקר שקט.

וזה בית.

קשה לצאת מהבית.


(ואני לא רוצה להשליך מכאן על תשעת הימים ותשעה באב, או על ההתנתקות אבל המחשבות האלה עוברות. סמיכות זמנים וחום גדול וטרדות הקיץ. ואין בית. אין בית. אין בית. אשרי שזכיתי שאין כאן חורבן אלא רק מעבר דירה פשוט מה את לוקחת דברים כל כך קשה תפסיקי זה לא סוף העולם די כבר. זה לא דומה זה שונה אבל זה נותן בפי את הטעם המר ההוא).

יום שלישי, יולי 13, 2010

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ברכת הבית השוקט תוך קיפול הכביסה וקילוף הקישואים

לב טוב: מפי עוללים או מדרש לפ טופ

בשבת האחיין מספר 2 שלי - אביתר חגג את בר המצווה שלו.

אמא נשאה דברים בארוחת ערב.
יובל המופלא ישב לידי.

אמא הקריאה את המשנה מפרקי אבות

אמר להם, צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה; רבי יהושוע אומר, חבר טוב; רבי יוסי אומר, שכן טוב; רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד; רבי אלעזר אומר, לב טוב. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

וכששמע יובלי את המילים "לב טוב" הרים עיניו אלי ושאל:

לפ-טופ?
סבתא אמרה לפ-טופ?

וחשבתי לעצמי איזה דור זה שאנו מגדלים, שהמילים לב טוב נשמעות כמו לפ טופ.

ואם כך, הרי זה נכון שבאמת בלפטופ נכללים עין טובה - כי חשובה מצלמה טובה בלפ טופ,
חבר טוב מוצאים בפייסבוק או בג'ידייט - בעזרת הלפ טופ,
שכן טוב - שלא יגנוב את הלפ טופ ויש סוברין למציאת דירה,
הרואה את הנולד - תכנון דרך הקלנדר אכן מבטיח ראיית הנולד - השבוע כולו נפרש מולך ביום ראשון מקודד בצבעים שונים.

מעתה אמור: לב טוב בחינת לפ טופ.

יום רביעי, יולי 07, 2010

לקראת יום ההולדת

פחות

מולטי-טסק.

יותר

מונו-טסק.

7.7.2005

לפני חמש שנים שרשרת פיגועים בו זמניים טורפת את הבטחון שחשתי בלונדון.

יום חמישי, יולי 01, 2010

על הומוסקסואליות ויהדות הגירסא המלאה

ראשית אומר: זוהי דעתי האישית, המבוססת על ההבנה שלי מציאות מורכבת זו. אין זו דעת תורה, ואני מתיימרת להציג את "היהדות", אלא לחשוף מעט המציאות המורכבת.


כמה מחברי הם הומוסקסואלים דתיים, והקרע בו הם חיים אינו זר לי. נחזור אחורה כמה שנים, לפני כניסתו של רועי המתוק מסרוגים לחיינו, ולפני סרטו המצוין של חיים אלבוים "ואהבת". באמצע שנות התשעים עת למדתי באוניברסיטה, שאל אותי ידיד שהיה הרבה יותר "דוס" ממני אם לא מפריע לי להיות חברה קרובה של גיא, הומו שיצא מן הארון.

לקח לי זמן להבין את עומק השאלה. שהרי ברמה הפשוטה ברור שאין זה מפריע לי. אבל אם נתבונן בשאלה, היא טומנת בחובה שאלה נוספת ועמוקה בהרבה: כיצד את, בחורה דתיה ושומרת מצוות, יכולה להיות בקשר חברי עם אדם שעובר בגלוי על איסורי תורה.

והשאלה מצוינת ומכאיבה, ומתאימה לא רק לעיסוק בשאלה זו, אלא גם במתחים האחרים הנובעים מהרצון לראות את התורה כתורת חיים, המלאה בתובנות עכשוויות היונקות ממסורות עתיקות וקדושות.

והשאלה חוזרת ומהדהדת: איך אני יכולה להתמודד עם הסתירות הקיימות סביבי?
עם האיסור מספר ויקרא על קיום יחסי מין בין גברים, לבין אהבת אלוהים והרצון להעמיק בעבודת השם שאני מזהה אצל חברי ?

וכמו תמיד, כדי לפתור שאלות הנובעות בי אני פונה לספרים. והפעם לתלמוד הבבלי, למסכת יבמות (דף ס"ג עמוד ב), בו אני מוצאת את הסיפור הבא:

תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר (בראשית ט) "שופך דם האדם באדם דמו ישפך"
וכתיב בתורה "ואתם פרו ורבו" רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות שנאמר (בראשית ט) "כי בצלם אלהים עשה את האדם" וכתיב בתורה "ואתם פרו ורבו וגו'"
בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר "ואתם פרו ורבו"
אמרו לו לבן עזאי:
יש נאה דורש ונאה מקיים,
נאה מקיים ואין נאה דורש,
ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים.

אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה
אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.


הדיון בסיפור הנ"ל עוסק בשאלה – על איזה איסור עובר אדם שאינו מביא ילדים לעולם. האם הוא עובר על איסור "שופך דמים"- כמעט רוצח באופן פעיל בכך שאינו מביא ילדים לעולם או שמא על "ממעט הדמות" – תיאור סביל של המעטה בנוכחותו של אלוהים בעולמנו.


בן עזאי מחמיר יותר מחבריו, וטוען כי אותו אדם שאינו עוסק בפריה ורביה הוא שופך דמים וממעט הדמות – שניהם גם יחד.
חבריו של בן עזאי מעירים לו על כך שהוא עצמו חי פוסח על שני הסעיפים, שהרי הוא לא נשא אישה ואינו עוסק בפריה ורביה.

אני קוראת את תשובתו של בן עזאי ונזכרת בפליאה העצומה שאחזה בי עת קראתי סיפור זה לראשונה.

"ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים".


כלומר – למרות שאני יודע שהמצב בו אני חי אינו נכון ושאני עובר על מצוות עשה, ואני גם בעיני עצמי כמעט כרוצח, ואני ממעט בדמותו של הקב"ה שאת תורתו אני לומד כל יום, כל היום- עדיין אינני יכול לפעול בניגוד לטבע שלי, לזהות שלי, ואני – בן עזאי – נפשי חשקה בתורה. שהעולם יתקיים על ידי אחרים.

כלומר, יש כאן הכרה בסתירה אפשרית בין הדרישה הדתית לבין האמת הפנימית של האדם, ומוצעת כאן דרך ליישובה. אחרים יקיימו את העולם, ואולי יכסו על מה שאני גורע, אומר בן עזאי. אני נותר עם מה שמכתיב את הזהות שלי – עיסוק בתורה.


כבר בתלמוד מכירים בכך שלעיתים יש חוסר הלימה בין רוח היהדות לבין מצבו הפרטי של האדם. התורה אינה אוסרת על זהות מינית כזו או אחרת, אינה פוסקת כי אסור לאשה להרגיש משיכה לאשה אחרת או לגבר להרגיש כי הוא קשור בכל נימי נפשו לגבר אחר. האיסור נוגע למעשה המיני ולנגזרותיו.
וזו התשובה שלי: מה שאנשים בגירים עושים בחדרם הפרטי אינו מענייני. אך הניסיון שלהם לשלב בין היהדות כתורת החיים והמציאות המודרנית מוכר לי, והסתירה בה הם חיים והכאב האנושי הגדול המציף את חייהם, כאביי הם.

לאחרונה עוסקים כמה רבנים מהציבור הדתי לאומי בשאלה זו, ביניהם הרבנים יובל שרלו ורונן לוביץ. בתשובות שלהם טמונה לא רק הכרה בכאב אלא גם קריאה לקבל את בני קהילת הלהט"ב לתוך בתי הכנסת, ואל תוך הקהילה הדתית. אסיים בכמה ממילותיו של הרב יעקב מדן- מגדולי הרבנים בימינו וראש ישיבת "הר עציון".

יש בעצתו של הרב מדן הקשבה עצומה לכאב הנובע מחיים בקרע עמוק כל כך, וניסיון כן להכיל אותם. דבריו של הרב מדן פורסמו ב"מקור ראשון" (ט"ו אלול התשס"ט).
"קיימת נטייה בציבור שלא להאמין להם בטענתם על חפותם ממגע מיני אסור. בשאלות דומות לאלו (בעניינים אחרים) דן ה'חפץ חיים' בספרו הטהור, ודומה שאין לזוז מפסקיו בשאלה במי מותר לחשוד בדבר עברה. ככלל, אנו מצווים גם כאן במצוות 'בצדק תשפוט עמיתך', ומעבר עליה עלול לגרור אותנו לאיסורים חמורים כלפי בעלי הנטיות ההפוכות, וחלילה מלעבור עליהם."

כלומר, בבואנו לדון בסוגיה זו עלינו להיזכר בהנחיות ההלכתיות לגבי חשד באחר, ולא להניח דבר לגבי מעשיו בחדרי חדרים. אין לנו להסתכל על אדם ולשפוט אותו על עבירות אפשריות שאולי ביצע.


צעד נוסף לקראת ניסוח תיאולוגיה המכירה במציאות הלהט"בית נמצאת בהמשך דבריו:

"שאלה קשה מאין כמותה היא מהו גבול הקרבה המותר בין שני חברים לחיים. התורה אוסרת במפורש, ובאיסור חמור ביותר, את המגע המיני. קרבה פחותה ממנו מדין סייג נידונה מעט בחז"ל ובהלכה, ואין בה כדי למלא שולחן ערוך מסודר. השאלות דורשות שיקול דעת גדול ועמוק, ודומה שיפה עשו רבני דורנו שלא ניסחו משנה ברורה וסדורה בעניין, והותירו שיקול דעת של בדיקת כל מקרה לגופו על פי מצבו של השואל. מכל מקום, קיימת ציפייה מכל בעל נטיות הפוכות לאמץ לעצמו רב תלמיד חכם וירא שמים."


כלומר: חסרים לנו הכלים ההלכתים לדון במצב זה, וקריאתו האמיצה של הרב מדן להומוסקסואלים (בעלי נטיות הפוכות בלשונו), היא לאמץ להם רב. אם בעבר היתה ההנחה שאין דבר כזה- הומו-דתי, הרי שהיום לא רק שהומוסקסואלים דתיים ממשיכים להיות חלק מהקהילה הדתית ומעשירים אותה בהשקפת עולמם, הרי שגם הרבנים עוברים שינוי ומכירים בהם כחברים לגיטימיים בקהילה הדתית, ואינם דורשים מהם לוותר על מרכיב כה מרכזי באישיותם (משיכתם לבני מינם) כדי להצטרף אליה.

מי אמר שהיהדות לא משתנה? כשם שחל בה שינוי – שסופו עדיין לא נראה ביחס לנשים ולתפקידן בחיים היהודים ובכלל, כך אני מאמינה ומקווה שנזכה לחזות בשינוים נוספים ביחס לקהילת הלהט"בים.

והומופובים קיימים בכל מקום.


והנה מה שעלה במאקו:



ומה אתם חושבים?