יום ראשון, פברואר 05, 2012

שלוש עשרה שנים בלי אבא

תראה אבא,
שלוש עשרה שנה עברו מאז הפעם ההיא, בה נפרדנו בגשם הגדול יום לפני ט"ו בשבט.

וכה הרבה השתנה.
גדלנו.

נעה ואודי גדלים ורבים, והילדים גבוהים ויפים.
משה ומיטל חזרו מניו זילנד וילדיהם מלאי צחוק וגיל,
ואני וניסימי כאן ברבים.

ואמא גיבורה כמן סופר וומן כמו לביאה מחלימה משבר מטופש באגן. אם היית כאן היית אומר שהנה ההוכחה המדעית לכך שנקיון הבית מסוכן לבריאות.

ותראה יפה פה, רעננה שאהבת גדלה רכבות חוצות את הארץ אפילו בחיריה מקימים פארק רק על תשאל על שם מי הוא נקרא.

ועוד ישראלי זכה בפרס נובל, והפעם בכימיה, ועוד סרט ישראלי מועמד לאוסקר, היית נהנה ממנו אני חושבת.
ובסך הכל עולם טוב השארת לנו, עולם יותר טוב מזה שנולדת לתוכו.

למדת אותנו להתייחס לעולם ולגרים בו בתובנות ובאחריות, לצחוק עם העולם ולהנות מהטוב שבו.
ממוזיקה טובה - לא שלמה ארצי, וצדקת אבא.
לא הספקנו לומר לך, שלמה ארצי באמת לא משהו.

למדת אותנו להנות מיין טוב, מברנדי ומדברים המרחיבים דעתו של אדם בכלל.
לימדת אותנו מה קורה לפיל ששתה תה ובדיוק יש לו אפצ'י, לימדת אותנו לשחק שחמט,
לטעון טענות בצורה מסודרת, יחסית, ולקבל את העובדה שבתך מאחסנת את ספריה במקרר בשיוויון נפש.

למדנו ממך שעדיף עשיר ובריא על פני עני וחולה, ואנחנו משתדלים -להיות בריאים ככל שניתן לכל הפחות.

ואם יכולת לראות כמה חברים הגיעו כדי להיות אתך פעם נוספת, בטח היית מתבייש, זז לשניה הצידה נותן להם מקום, להרגיש נוח, ואז מצטרף.
להתראות אבא שבת שלום.

2 comments: