יום שני, ספטמבר 01, 2008
אם לא העייפות אולי הייתי מסכימה. או לפחות לא מנתקת. אבל העינים שלי נעשו כבדות והעפעפיים רצו לעצור לרגע להירגע והם התארכו התארכו עד שהגיעו לאף ולא יכולתי להתפנות לשום דבר אחר. שמעתי אותה בטלפון. את הקול הגבוה, הילדותי מתבכיין שאבוא עכשיו ואעזור לה. היא לא יכולה לנשום. היא הולכת להקיא. היא צריכה להתאשפז והיא צריכה שאני אבוא ואאשפז אותה עכשיו. ושמעתי אותה, כלומר אני חושבת ששמעתי אותה אבל לאוזניים שלי הגיע משהו מרוסק נטול הברות. פירה של רחמים עצמיים שלא היה לי מה לעשות איתו מול היד הימנית שלי שהלכה והתעבתה וכל כך רצתה להפגש עם המיטה להרגיש חיכוך מלא של בערך 40אחוז עם הסדינים הקרים הנקיים הצוננים. וזה גם היה יום חם של ירושלים עם שמש בוהקת וכבישים שמחזירים את האור ומבריקים בעיניים שאפילו חתולי אשפה ממצמצים כשהם מסתכלים על השמש דקה לפני שהם קופצים הצידה כי המכונית אשפה תכף תדרוס אותם. והרגשתי שגם הצלעות שלי צריכות שניה לעצור שקשה להן להתרומם כל פעם עם כל נשימה והן צריכות לנוח קצת במאוזן. והיא המשיכה לדבר, כלומר היא היתה על הקו אבל אני לא יכולתי לשמוע אף מילה שלה כי הייתי עסוקה בלנטרל את כל הקולות החיצוניים וניסיתי להקשיב לעצמי כמו שהמורה אמרה אבל אני לא יכולה להקשיב לעצמי עם כל הרעש של ירושלים והאמבולנס והיא שרוצה שאני אבוא עכשיו כי היא מקיאה דם. אני לא אוהבת דם זה מלכלך הכל. לא רק את הירך בפנים או את התחתונים זה גם יכול לכלכך סדין או כיסא או פתאום יורד דם מהאף ומכתים חולצה לבנה וזה בכלל לא נעים. מה שנעים זה ללכת לישון ערומה ביום קיץ חם עם מזגן ב22 מעלות וסדינים קרים ונקיים זה מאד נעים. והיא עדיין על הקו היא מתנשפת. היא נכנסת לקוצר נשימה. אני הולכת לשירותים ואני חושבת על כל הדרכים שנוזלים יכולים להכנס או לצאת מהגוף; אפשר לשתות או לאכול אבטיח ואפשר לעשות פיפי או להקיא או להתעטש. או שיש נזלת או שיש דם. והיא עדיין על הקו היא בוכה לי אני חושבת אבל אני עסוקה עכשיו בלנקות את עצמי ולסדר את התחתונים שהקו של הגומי לא יכאב לי בנקודה שהוא נוגע בבשר כי גם יראו את זה על המכנסיים וגם זה יכול להראות כמו סימני מתיחה. יד שמאל גם עייפה. אבל יד שמאל מדברת איתה מחזיקה את הטלפון אני רק רוצה לעצור אותה לרגע כדי שאני אוכל להחליף יד ויד שמאל תוכל לנוח לה קצת שלא תקנא ביד ימין ואולי גם אוכל להכנס למיטה להתרווח לי קצת להנעים את הגוף לפייס אותו שלא יתנהל בדווקאיות כזו. אוי .הקו ניתק. ממילא לא היה לי כוח ולא שמעתי מילה ממה שהיא בכתה שהיא הולכת למות
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה