אני בהולנד

והיום השמים נמלאו קשת בענן אפור קשת מלאה צבעים
ואלוהים חדר לכל המקומות שהותרתי לו

Bridget Jones is

here

אם אתם מעוניינים לפנק אותי

ולא יודעים כיצד,
אז הנה

רמז

מרוב אהבה שותק

מה בין אהבה לדיבור, בין אהבה לשתיקה?

לאלוהי הבנאים התשובה,

לנו נותרה השירה.

ואיזו שורה אהובה עליכם ביותר?

ואיזו גירסא אתם מעדיפים?

שתפו - נא


הגירסא הישנה והשמחה במקצת של יוסי בנאי, כמובן.




והנה הגירסא החדשה של בעז בנאי, יש בזה משהו קצת אפל, נכון?

בתים מתרוקנים
מתארגזים

חדרים מתמלאים
(איפה הסלוטייפ)


הגוף מתרוקן
ונאנח

החודש אכתוב מעט

ואעשה הרבה.
עמכם הסליחה

תחבורה ציבורית

אני עדיין לא ממונעת, ומחד זה מסבך את החיים ומאידך גם לזה יש קסם.

לא, לא, אני לא מתכוונת לאותם נהגי מונית המתחילים איתי - "על הנסיעה הבאה איתך אני משלם, וגם נזמין לנו אולי איזה כוס קפה?", לא. אני מדברת על גזענות.

לא מהסוג המכוער והפומבי, זה שיש לבערו מהשורש ומוסכם שהוא חמור ביותר, אני מדברת על הגזענות הקומית. אותו ענף הקרוב עד כדי בחילה קיומית לשובניזם הקומי, שאלו היוצאים נגדו נענים בתשובה, נו, זו רק בדיחה מה את רוצה, שנהיה עצובים כל היום?

אני נכנסת למונית. נהג שנראה על פי אופן מבטאו כי הוא מרוקאי, את פדחתו מעטרים מה שהיו בעבר תלתלים ג'ינג'ים.

הוא שואל לאן אני רוצה להגיע, אני משיבה, ומיד פוצח בשלל בדיחות על אתיופים ומתמטיקה, פולניות שאף אחד לא רוצה להתחתן איתן, רוסים שעובדים בסופר.

עם הגיענו למחוז חפצי עצרתי את עצמי מלשלם לו ולשאול אם יש בדיחות על מרוקאים. אבל אני פולניה קרירה חסרת הומור שעסוקה בלקטר או להכין איזה דבר אוכל לא טעים בעליל כשכולם נהנים. אז שילמתי. יצאתי החוצה בענווה.

אני, אני אצחק בקבר.

העיקר שכל האתיופים, הרוסים, הכורדים, הפרסים, העיראקים, הליטאים, ההונגרים, הרומנים, התימנים, הצרפתים, האנגלים האמריקאים והמרוקאים יהנו.