יום שני, יוני 06, 2011

נעים להיות נאור II

אז נכון שזה היה קל להוסיף את שם המשפחה של בן זוגי שיחיה. לא עמדו בפני התלבטויות כגון אלו שורד קלנר מתארת במאמרה המצוין בגלובס,
ובכל זאת.

עבורי היו שתי אפשרויות בלבד - או שנשאר כל אחד עם שמו, או ששנינו נצרף את שם משפחתנו.
הדרך בה בחרתי לעשות זאת לא היתה הטובה ביותר, אך התוצאה משמחת אותי.

וגם אותו.

האם הייתי שמחה להיות עם מקף ושם משפחה אשכנזי מובהק? לא.
האם הייתי שמחה להיות עם מקף ושם משפחה ספרדי מובהק? לא.

סבא רבא שלי עיברת את שם משפחתו מרוזנסון לרזיאל בתחילת המאה העשרים, סבא שלי עיברת מניירמן לנאור לפני כתשעים או שמונים שנה.

עבורי אין זו העדפה של שם משפחת אב על שם משפחת בן זוג, עבורי זו העדפה של ישראליות על פני מוצא אתני. לא רוצה להיות מתוייגת כאשכנזיה, לא רוצה להיות מתוייגת כמזרחית. לא בשל ראיונות עבודה או הסיכוי שמישהו ירצה - או לא - לעשות איתי עסקים.

אני ישראלית.

בדיוק כפי שילדי יהיו. בין אם משפחותינו עלו מפולין, ליטא או טריפולי - ישראלים אנחנו.

לא כך?

או שזו פריבליגיה של אשה אשכנזיה עם שם משפחה ישראלי מלכתחילה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה