יום ראשון, מאי 29, 2011

שינוים בהרגלים

חזרתי לדיאטה. אחרי שנה וחצי של חוסר תשומת לב, חזרתי להשגיח על מה אני אוכלת.

ואלו התובנות שחשבתי שהן חדשות אך עלעול בפנקסי הבהיר לי שכבר בעבר חשבתי כך. כמו עם עניין הכביסה.

1. סוכרזית היא מתעתעת. כביכול מתוקה, אך עם טעם מלווה מריר. אבל לא כמו שוקולד מריר. בקטע אחר.

2. קישואים מגורדים זה תחליף לא רע לאורז, למשל -יש נזיד עשיר סמיך מהביל ורוצים משהו פריך איתו שיספוג את הרוטב ולא תשאר שלולית בצלחת.

3. בעבר לא היתה לי בעיית גמילה מלחם. היום אני מתגעגעת ללחם נטול הגלוטן שלי. כל בוקר אני מחכה לו בציפיה. אני מהרהרת בו. מה יהיה יותר נחמד? טוסט עם בולגרית לימון כבוש? או שמא מוטב עגבניה והרבה הרבה זעתר? ואולי לשמור את הלחם לסלט? כל כךהרבה אפשרויות, ורק שתי פרוסות ליום.

4. אני חולת אהבה. אני מתגעגעת. לשוקולד. לגלידה. למרקם שומני עסיס שהלשון מתערסלת בו,שמסמא את ההכרה, מתגעגעת לסימום הקל לכבדות שאחרי אכילת יתר. ההסתפקות במועט מייצרת חדות וקלילות. ואני, אני לפעמים בא לי להיות כבדה.

5. ומשהו שכתבתי, לא מזמן:


בוקר נשקלתי סוף סוף, אחרי שדחיתי את השקילה הרבה זמן.
ועליתי ארבעה וחצי קילוגרמים, שזה לא טוב מחד ומאידך זה רק ארבעה וחצי קילוגרם, וכבר ירדתי קרוב לעשרים אזה באמת קטן עלי לרדת אותם, ולרדת עוד איזה 10 ק"ג נוספים על הדרך.

אבל זה קשה, יותר מתמיד.

כי פתאום יש ביסקויטים, טעימים וזולים. ויש עוגיות בארומה, וקניתי דברים נהדרים בהולפודס - שעדיין לא פתחתי אפילו, ויש מגוון ויש מתכונים מזילי ריר של תמי, ויש הכל.

ואם פעם הצליאק עזר לי בדיאטה אז היום הוא מחבל.

וזה שקר, כי הרבה מעודף המשקל שלי מקורו בחסך של פעם, בזה שחוץ מגזר ואורז ועוף אין מה לאכול.. אהה. יש שוקולד..תבינו להיות ילדה עם צליאק בישראל בשנות השמונים המוקדמות.. לא היה כלום. אפילו לא פריכיות אורז או אטריות אורז. היו עוגיות שאמא שלי הכינה ומתנות נפלאות מחו"ל כמו קרקרים או פסטה שנדמתה כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו הכין אותה.


ויש בן זוג הכי מפרגן בעולם, שאוהב את הקילוגרמים הנוספים ואותי, שמפרגן לי לאכול עוד ביס מזה, ובואי תטעמי מזה. ומרוב שהוא דואג שהכל יהיה נטול הוא מכריח אותי לאכול כפול. והוא מבשל מצוין, יותר טוב ממני אפילו. והוא שמח בי כמו שאני, ויש לו סיוטי צליאק שבהם סיר קציצות נטמא בגלל פרוסת לחם - גם כשהוא לא לידי.

ולקילוגרמים שעליתי הוא קורא קילוגרמים של אושר.

והם כאלו, הם באמת מאושר ושמחה ומזוגיות טובה. ועכשיו אני רוצה להפרד מהם - אבל הביסקוויטים טעימים לי. ויש לי שיבולת שועל נטולה שאולי תהיה קראמבל תפוחים, ויש ניוקי מעולים קפואים שאכלתי לראשונה לפני חודשיים והתאהבתי בהם ופתאום יש מלא טעמים בעולם שלא היו קודם וקשה לי להפרד מהם.

פעם הייתי בעודף משקל בגלל הרבה אורז, תפוחי אדמה, שוקולד והתעצלות כללית.

היום אני בעודף משקל, עם כולסטרול נמוך הרבה יותר הודות לפעילות גופנית, אבל.. בתפריט יש עוגיות, פסטה, לחמניות של בלאק בורגר, לחמניניס, פיצות של אנג'לפוד... וקשה לי לומר לילדה ההיא של פעם תפסיקי לאכול את כבר לא צריכה את זה, את יכולה להגיד לא לכל האוכל הטעים.

אבל הילדה ההיא עדיין לא שבעה.

והיא לא תהיה שבעה אף פעם.

אני צריכה להשלים עם זה ולהפסיק לאכול מתוקים ופסטות ולחזור לירקות ולעוף לא כי אין משהו אחר, אלא כי אני בוחרת להיות רזה, מגיע לי להכנס למידה 44, מגיע לי להרגיש קלה.

וזה קשה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה