יום חמישי, נובמבר 15, 2007

ימי געגוע

ובאותם ימים הגעגועים לא ידעו רחם והיו מכים בכל שעה פנויה משעות היום ומעלים גלי צער הדים לעצמים שבעבר היה להם מקום וכעת לא נודעו

מחשבות מסוג זה היו מקיימות את שגרת היום ומאפשרות לשעות האור לחלוף במרחק הנכון, שהרי קרבה גדולה מדי תכאיב ומרחק מרובה יהיה חסר תוחלת.


ובאותם ימים הגעגועים הכריחו ליצור שפה.
למילה אתה נוספו מובנים חדשים:
גדר למרות חומה אבל סייג בגלל מחסום כנגד גבול קיר
כל המילים שהן אתה.

עלי לחתום אותך כדי להברא, המשכיותך היא סוף אני. בכל יום בו נמחקת דמותך יום נוסף לשארית חיי נולד.

שאני פירושו לא אתה.

ומתוך אמירת לא לך וסירוב לממונה עלי (ולשוקולד בו עד מאד חפצתי) נפתחו בפני אפשרויות מציאות רבות. והייתי ממלאת מחברות ברשימת מטלות ונשכחת מעין כל רואה מדמה עולם רווי אגמים בו לי אין תפקיד, מלבד קיום העולם על ידי התבוננות בו.
וכך אני נולדת בכל יום געגועים, בכל יום כאב בכל יום אמירת לא לאחר, הינה אמירת כן לקיומי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה