אה, זה פשוט.
קפה א. גינזבורג באחד העם.
דני, שעכשיו גר בניו יורק הכיר לי אותו, זה לא היה רחוק מדירתו השניה בתל-אביב, ברחוב בר אילן. כשהייתי בשליחות היה לנו מנהג קבוע - כל פעם הייתי מגיעה לחופשה, דני היה מזמין מקומות במסעדה כשרה (וזה עוד היה לפני הגל החדש של מסעדות היוקרה הכשרות בתל אביב(,ולקינוח היינו יוצאים לגיי-בר.
לילות של ארוחה כבדה, אלוכהול ומועדונים שלאחריהם היינו מתעוררים לארוחת בוקר בריאה בגינזבורג, ככה לאזן את הגוף החבול והנפש המבולבלת
בתחילה התלהבתי משם הקפה, ולאחר מכן ממה שהוא מציע, וכיום -ארבע שנים אחרי אני עדיין נאמנה למקום.
ועכשיו שהייתי צריכה להתאורר ולכתוב ולא יכולתי בירושלים כי כל מקום הזכיר לי מילים קודמות ואנישים קודמים ואני צריכה מילים חדשות וצריכה לצאת מירושלים כדי שאוכל למצוא לי שקט ירדתי תל אביבה, ישבתי בקפה.
אוכל מצוין, קפה טוב, מוזיקה נעימה, מלצרים חמודים שירות מצוין.
והתקדמות מרשימה בכתיבה
דני עבר עוד בין שתי דירות אחרות בתל אביב, כולן במקומות שווים ומעוצבות לעייפה. אבל זה לא הפך אותו לאדם מאושר יותר. המסורת שלנו נשמרת.
בביקור האחרון בניו יורק, יצאנו לארוחה ונזכרנו בימים הטובים ההם.. של תל אביב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה