ויש צורך לנשום עמוק, להרחיב את הלוע להעמיק את כושר הספיגה לרווח את בית החזה לאפשר לנקיות האויר להדהד בחלל הפה ולעמעם את חמיצות הלב.
ויש צורך ללמוד את הסליחה העצמית, את המחילה המופנת כלפי פנים.
לומר לעצמי לא נורא.
לומר לעצמי את בסדר.
לחזור ולומר.
זו תקופה כזו. הצטברות בתי קברות, וכתיבת סיפור כואב וחברת טלפונים ארורה מעכבת אותך מלחייך לעצמך.
ואת מיטיבה ללמד אחרים כיצד להמשיך הלאה, ללמוד מהתבונה המצטברת של מאורעות החיים, להפיק תובנות דבש ממרירות סירובים.
אבל את אינך לומדת מה שהיטיבת ללמד אחרים.
וכך את כלואה לך באותו כלוב שגזרת על עצמך.
והצבת סורגים,
וכבלת אזיקים
וטרקת את הדלת
ונעלת מבפנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה