היינו בחתונה, של חברים טובים טובים.
ועלה הרב לברך.
רב טוב מאיר פנים.
והרב אמר לחתןכלה מילים אישיות, ואמר לחתןכלה שכשהם היו רווקים הם היו פגומים. שרווקות היא פגם.
ועמדנו בקהל, כבר נשואים, ואיתנו חברים טובים טובים. רווקים.
והמילים האלה של הרב נחרתו בו. ואני עדיין כועסת עליו. ואולי יום אחד אשב לשוחח איתו ולהסביר עד כמה הוא פגע בחבר טוב טוב במילים שלו.
בינתיים כתבתי את זה:
פגום אתה פגום
לילות חסרים חדר מותש
פתקאות אבק חלונות
שעות סרות טעם בוהקות מדי
מולך קפה מתמעט
ואתה מלא מילים מיותמות
מתעצם מאשפות יכול היה להיות
ומצטדק למול עיניים חקרניות
מחליף נושא שיחה, קם מהשולחן ניגש
למטבח צלחות דהויות וסכו"ם קטוע
דבר לא נוגע בך
דבר לא ינוע
עד שבהיסח הדעת לוחותייך ישוברו רסיסים
רסיסי מים יציפו שיש
וזיכרון חם עמום סמיך מעדן יעלה
ותתמלא.
"וסלחת לעווני כי רב הוא"
השבמחקכלומר? הסבר לי חניאל.
השבמחקלא חשבתי שזה עד כדי כך נישתי :)
השבמחקזה מין ביטוי ביינישי כזה שמראה שלפעמים גם רבנים מחליקים ועוברים עבירות.
אהה.
השבמחקאני אינני ביינישית כנודע ביהודה.