ומתוך השמחה הפשוטה בהגיע הדוד לגיל 70 התגוללו תמונות בסרט רץ, מהברית מילה לפני 70 שנה בימי מלחמת העולם הנוראה, מהבר מצווה אחר קום המדינה, תמונה עם בגין כנער ומאוחר יותר כמבוגר, ופתאום תמונות של אבא. בתחילה בשחור ולבן, בלכתו לבית הספר בתלבושת אחידה .עד כמה אחייני דומים לו.
ולפתע בצבע.
ואיך אבא היה יפה.
ואיזה חיוך גדול.
ועד כמה אני מתגעגעת אליו
וכועסת שהוא לא זכה להגיע אפילו לגיל שיבה.
ברגעים שמחים. שהיינו רוצים שיזכו לחוות איתנו.
השבמחקזה כואב במיוחד
אהרן
ספר לי על הרגע בו זה כואב פחות.
השבמחקהרגע בו זה כואב פחות ? אולי הזמן הוא מרפא, אולי כשהחיים מתיישבים. כשמביטים קדימה, כשיודעים שמה שהיה לנו, שניתן לנו, הוא מתנה גדולה, והאיש שהיה ונתן עודנו עמנו בתוכנו. עמוק בתוך חיינו.
השבמחקכשמישהו הולך מאיתנו, משהו ממנו נשאר בנו.
(ומישהו חכם אמר- למה אנשים מצטערים על שלא יהיו לאחר מותם, ולא מצטערים על הזמן שלא היו לפני לידתם :)
אהרן
הסיפא אחח.. הסיפא
השבמחק:)