טרמינל לונלי

זה מתחיל בלחץ על העיניים. הן כבדות. נפתחות ומתחרטות על כך אך מאוחר מדי. הצריבה הקלה והיובש מאותתים כי למרות שהבטחת לעצמך כשלת. את לפני נסיעה ונפלת שוב לאותה מלכודת לחץ. את מבטיחה לעצמך לחשוב חיובי, להכין רשימות כל יום להספיק שלושה דברים. אך העורב בראשך לוחש לך. את לא מצליחה. איך תספיקי אין זמן. את נלחמת בו. והמאבק פורע נוצותיך. והעין הימנית לוחצת אותך. את נושמת עמוק והאויר המרגיע את בית החזה נשבה בשגיונותיך ומחמיץ.

הרשימות שהכנת הן האויב החדש מנכיחות את חוסר ההספק ,העצלנות וסדר העדיפות השגוי. את לא מדוייקת. אף פעם לא היית וכל המאמץ הזה .על מה זה ולמה זה. לא שווה לך הדבר. תוותרי. תבטלי. תשארי. אל תסעי.

את נלחמת בפחד. לכי תסבירי מהו פחד חופשה. המבט על פני השומע יתורגם לאכזבת חוסר ההבנה. אבל מה אני אעשה כל היום. כמה אפשר כבר לטייל. נוף זה נוף זה נוף. ויש כל כך הרבה מה לעשות עכשיו. יש לכתוב, ולהגיש, ולהפגש, ולחשוב ויש לקדם ולהסביר ולמצוא מילים מדויקות ומה פתאום לקום ולנסוע מרחקי ארץ לטווח זמן אחר שיום בו הוא לילה וחורף הוא קיץ. ואיך שני מטוסים יכולים להקיף חצי עולם. ומה אני אעשה במטוס כל כך הרבה שעות ואיך יהיה לי כוח להלחם בכל המחשבות שיש בעולם. ויש רע בעולם. ויש להרבות באור. ויש רע המתחפש לטוב ואיך אדע להבדיל.

והלחץ בעיניים גובר. ושוקולד אינו עוזר . ולא מים. וההליכה המהירה ברוח הבוקר הקלה במעט אך התבררה כהפוגה לצורך צבירת כוחות ופתיחה במערכה חדשה, בה ידך על התחתונה . וחלומותיך אינם מסייעים בידיך. אונס אכזרי. שדות תעופה זרים אבדן פריטים הכרחיים מתערבבים וצובעים לילותיך בחמיצות.

ופרטי פרוטוקול הלחימה הפנימית מוכרים לך.

הרי כל פעם זה כך ולמרות שאת למודת נסיעות
וארזת לבד את נופלת לאותה
מלכודת ארנבים ישנה.
רגלך לכודה ופוצעת
הלהב חותכת עד העצם
הבשר נקרע הדם
עולה ואת צועקת.
וקולך אינו

נשמע.