(אני מסיפור אחר: קטעים שנחתכו)

ואיך במוזיי ד'אורסיי לא היה לה מספיק זמן לחרוש את המוזיאון ולבקר בתערוכות שרצתה לא בתערוכות הקבע ולא במתחלפות ואיך התרשמה מהכניסה המפוארת. שיוצרת מעין תחושת טקס או נשף. והיא רפרפה על פני החדרים והבטיחה לעצמה שיום יבוא והיא תחזור לשם. אולי בקיץ בטח לא בחורף שוב. פריז מלאה קרח והגנים אינם פורחים רק עומדים על זרדיהם ומוחים על עירומם ורק מרמזים למה שיכול היה להיות אם הייתה מגיעה בקיץ. והמוזיאון האהוב עליה ביותר הוא הרמיטאז'. החדר הזהוב, והכחול, והאדום והלבן. ואיך הצבעים נמלאים בצבעים נוספים והגודש אינו מלאה נהפוך הוא. היא רצתה עוד ועוד מהזהוב זהב הזה. סנט פטרבורג נפלאה. גם המוזיאון לאומנות רוסית שם מצוין.