יום שלישי, מרץ 16, 2010

מול אגם בטה אנו

אז זהו כבר אין תירוצים
ואפילו הגשם פסק
ואין לי מה או מי שיפריע לי לכתוב

חוץ מעצמי כמובן.

אז אני סוגרת את עצמי בחדר קטן ונזירי.
ואני לא קיימת בו. או בשום מקום אחר בעולם.

אני רק כותבת.

ככה לכמה שעות בלבד.

בלי לחשוב יותר מדי.
בלי לרצות יותר מדי.
בלי להתחרט
בלי למחוק
בלי ללחוש
פשוט לכתוב ולצעוק

לצעוק ולכתוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה