יום שבת, אפריל 10, 2010

פרשת ענת קם

אני אחרוג ממנהגי, ואתייחס למציאות החיצונית. לא רק אני מסעותי והגיגי קיימים בעולם.

***



אני מכירה בחור אחד, די נחמד נו כזה דתי לאומי, בוגר ישיבה ששירת ביחידת המיפוי של צה"ל והיו בידיו את מפות תוכנית ההתנתקות. אני מניחה שאם הוא היה מוסר אותן למועצת יש"ע, משהו בתוכנית ההתנתקות היה מתעכב. עיתון הארץ היה יוצא בקריאה גורפת לא לגייס יותר חיילים דתיים לאומיים, לא להתיר להם לאכול שוקולד וכאלה. הוא מן הסתם היה נהפך למרגלית הר שפי בגירסא הגברית ללא תלתל קדמי. מוקע לעולמים כי מסר סודות מדינה, כי נהג בהתאם למצפונו.

הוא לא מסר את המפות משום שהבין, בבגרותו המבורכת שלפעמים טובת הכלל וטובת המדינה קודמת לעמדות אידאולוגיות כאלו ואחרות.

עניין שענת קם ואורי בלאו לא הבינו עדיין, וחבל.

השאלות שאני נותרת איתן:


1. היכן האחריות של עיתון הארץ? כיצד מפקירים מקור מידע? חשבתי שזה איסור חמור בהחלט בעולם העיתונאות.

2. מדוע שכאשר פעילי שמאל נוהגים בהתאם למצפונם זה נורא יפה ונקי ומצוין מעין מרד המרפא את נגעי החברה כולה, וכאשר סרבנים כתומים עושים זאת זה פאשיזם, זה נורא ואיום זה סוף הדמוקרטיה הישראלית?

2 comments:

  1. התשובה פשוטה, השמאל חד צדדי. יש את השמאל הנאור ויש את הימין הקיצוני

    לא רק סרבנים נחשבים פאשיסטים ומאיימים על הדמוקרטיה השמאלנית. גם אלה שנהרגים למען הדמוקרטיה הזו כבר לא טובים
    למשל פה http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000551860&fid=821

    השבמחק
  2. התשובה פשוטה לחלוטין. יש בתקשורת 99% ענת-קמים ואולי אחוז בודד של חגי-סגלים.

    השבמחק