כידוע לכם, חמשת קוראיי, יש לי הפרעת קשב. אני חיובית מאד לגבי הפרעה זו וגאה בה באופן כללי. אני גם מזכירה אותה מדי פעם, כשצריך, ולעיתים נתקלת בצחוק או גיחוך קצר ואז אני מסבירה, שאני איני מתבדחת, יש לי הפרעת קשב ולכן אני איני מצליחה למלא את הטפסים הנ"ל, או למיין חפצים מסוימים וכו'. אחד הצדדים היותר כיפיים של ההפרעה הוא הנטיה הקלה לחזרה - מעין כפייתיות מעודנת. אני יכולה לשמוע אותו שיר שעות על גבי שעות עוד ועוד ועוד.
כידוע לכם צפיתי בסרט ג'ונו ללא הרף בחזרתי לישראל. (מדהים מה ששתי טיסות של 11 שעות לכל כייון יכולות לעשות למערכת העצבים הרעועה שלי) ומאז, איני מפסיקה להאזין לפס הקול המשובח. הוא שוקולד מריר מתוק. הוא תותים עם פלפל שחור. הוא החיים. הוא כבר חלק מחלומותי. אז הנה.
תהנו גם אתם. להיט אני אומרת לכם. להיט.
סליחה שמחקתי.
השבמחקכלומר מסכימה איתך לגבי כל מה שכתבת.
השבמחק(אמ, זה לא ג'ונו?)
השבמחקיואב תודה :)
השבמחק