אני בגולן

(ועוד אכתוב פוסט על שדרות)

ושקט כאן. כלבים נובחים. ארוחת ערב מתרגשת ברגעים אלו.

ואפילו לכתוב לא בא לי.

וככה להיות בשקט ובאי עשייה

לכבוד חג הסוכות. לא קשור אלי.

(מחווה לאיתמר זוהר)

וידוי אישי וחושפני וחד פעמי: את השם שלי שנאתי בילדותי. בעיקר בגלל נעמי שמר. מתיקות השיר הדמות המלאכית, העומלת ועושה למען הסוכה (האם שלומית אי פעם תשב בסוכה שהיא בנתה בעצמה ותנוח, אולי תקרא ספר, תשתה מיץ או תאכל פרי בסוכה שלה, - מעשי סוכות החביבים עלי מאד מאד) ולמען השלום לא ממש התאימה לי, וגם השאלה הקבועה, הנלווית להצגת שמי מאז ומעולם:

נו, אז את בונה סוכה? - גרמו לי למבוכה תמידית.

היום אני בשלום עם השם שלי, ובעיקר בזכות כינוי חיבה שהוצמדו לו. (לא מגלה לכם).

והנה לכבוד סוכות שלל ביצועים:


הקלאסי קצת מטריד חנן גולדבלט, ובכל זאת.



המזרחי, כן כן. מישהו מממלכת פרץ.




האלקטרוני:

הנה אני מגניבה! אני קינקית! אני כוכבת רוק ולא חנונה משקפיים!



וגם שלמה ארצי והקהל

לקחי מלתחה

1. יותר מדי גופיות. ואצלי הגופיה משמשת כמצמצמת מחשוף. לא צריך יותר מאשר שתיים בארבעה צבעים. זה יוצא שמונה. מדוע יש לי יותר מחמש עשרה גופיות אם כך?


2. יותר מדי שחור. אמנם מרזה, אמנם מתאים לי, אבל ירחם ה' זה צבע כבד. מכביד ועגום. הלאה שחור, הלאה.

3. צעיפים. מדוע יש לי צעיף- מטפחת ורוד פוקסיה עם עיגולים בצהוב וכחול? פשע אופנה שלא מהרה יסלח.

4. חולצות טריקו: לא מחמיאות לי בשום מצב. גם לא חולצות מכופתרות. אז איזה חולצות נשארו לי ללבוש? אני תוהה. תוהה.


5. ואיך זה שהארון שלי באמת מלא מלא בגדים,אך עדיין, כן, עדיין, אין לי מה ללבוש?

מ' התחתנה הערב

הקוראת הקבועה, אחד מחמשת הקוראים הקבועים התחתנה היום.


אז את, כן כן את, אחרי החופה המרגשת הביתית והמשמעותית שהיא כל כך אתם, בגינת הבית בו גדלת, סבב ריקודים כייפי במיוחד שמלה מהממת נעליים בלתי נשכחות וחיוך ענק כל מה שנותר לי לאחל לכם זה:

שאת והאיש שלך תזכו להקים בית מלא אור וצחוק, הבנה וקבלה, היות שם עבור אחד והשניה, בית צומח משגשג ושתקימו משפחה לתפארת.

אוהבת

יום כיפורים זה

אני לא מוכנה ליום כיפור עדיין. חכה לי יום כיפור. תן לי איזה שבועיים. לפרוק ארגזים, להבין מה קורה איתי למחול, לסלוח.

אתה מבין, יום כיפור, השנה זה אחרת.

אולי זה שעון החורף שגם הוא הקדים השנה. אור בין הערביים בשעה חמש כואב לי בחזה, מפעיל לחץ שאין זמן תכף ירד החושך ויש עוד הרבה לעשות. האם כך מרגיש אדם בסוף ימיו?
והאוטובוס מלא אדם טיפין טיפין הם יורדים ברחוב של עיר וממלאים אותה כל אחד מהם בנפרד. והאיש עם תיק הג'יימס בונד לא הסכים לשבת בכסא שפינו לו באוטובוס. אינו מבחין בשנותיו שעטו עליו ונדמה בעיני עצמו כאחד החזקים והצעירים. והאוטובוס נותר ריק מלא באור ניאון קר וחד מגלה שאריות מסטיק ועטיפות ממתק.

אתה מקשיב, יום כיפור?
יש לי יותר מדי חפצים. בעבר הם הגנו עלי ונתנו לי מחסה. כמו השומנים סביב מותני. בשנה האחרונה אני נפטרת מהם ומגלה עד כמה הם עיכבו אותי. וכך גם החפצים. למעלה מעשרים וחמישה זוגות נעליים, מהם בשימוש קבוע חמישה. מערכות אוכל רבות שלושה סטים כל כלי תה. סכום לרוב. ואני ממילא לא מארחת יותר משישה אנשים בו זמנית בשנים האחרונות. מדוע אני לא נפטרת מהכלים? לא רק בשל יופיים והאיכות הטובה והצבעים המשמחים. הם מרמזים לי על ארוחות מפוארות מלאות אדם צחוק הומה ובכי ילדים מתגלגל לכדי שמחה.

אתה מביט, יום כיפור?
רוב מלתחתי בנויה על בגדי חורף. בצבעי חום שמנת ואפור מעט בורדו וטיפה שחור. בגדי חורף חמים מנחמים ועסיסיים. מה חבל שהחורף כאן מונה רק ארבעה חודשים. מה אעשה במעיל צמר הגמל בסגנון הגטו-שיק? בשלל הצעיפים , כובעי הצמר, הכפפות. מדוע כה מעט חולצות קצרות וקלות? כיצד קרה שמלתחתי לא הפנימה את מזג האויר הארץישראלי?

אתה מאזין יום כיפור?
בכל הדיסקים שלי אין את המנגינה הפנימית הרוטטת אליה אני כמהה. מנגינה המלווה את צעדי המחול האיטיים שאני מצויה בהם, ניגון שכזה שיתן לי סבלנות ויגלה לי את הצעדים הבאים. נינה סיימון וליאונרד משתדלים, אביתר בנאי והתזמורת העממית מנסים אבל עדיין אני חסרה את התו האחד המכוונן ממני והלאה.

אז תראה יום כיפור, תעזור לי להכנס בשערייך למרות שאני לא מוכנה עדיין, שביתי אינו ביית וחפציי בארגז, שאין לי מושג היכן נמצא ספר התפילות ולא הספקתי לבקש סליחה מכל מי שרציתי ושכחתי מאזכרה חשובה שהיתה אתמול ומהמת לא אוכל לבקש סליחה.

עזור לי יום כיפור למחול לעצמי, וממני והלאה לכל מי שפגע בי ובעיקר שימחלו לי כל אלה שפגעתי בהם מדעת או מחוסר דעת, בין אם בלשון הרע או בלשון מחודדת ומצלקת. בין אם מתוך חוסר מענה לאימייל או להודעת טלפון או שנדמה היה לי שקצרה ידי לעזור להם.
ויום כיפור - תהיה כאן כל יום, שאהיה קשובה ומוחלת ומדוייקת יותר כל יום במשך השנה.


ובעיקר יום כיפור, בלי ייסורים, בלי יסורים.

אם אבק היה עולה כסף

היינו רואים פחות ממנו?

שנה טובה

שנת אהבה
שנת בריאות
שנת גדלות
שנת דירה חמודה
שנת הפתעות נפלאות
שנת ואהבת לרעך כמוך
שנת זיו ואור
שנת חמימות
שנת טוב לב
שנת יצירה
שנת כתיבה טובה
שנת לשון הטוב
שנת מתיקות
שנת נחת
שנת סעודות משובחות
שנת עבודה ראויה
שנת פרנסה טובה
שנת צדקה וצדק
שנת קירוב לבבות
שנת ראיית הטוב
שנת שלום ושלווה
שנת תבואו תעשו שבת, למה לא רואים אתכם יותר.

תל דן

נשמה דרומית
לא תוכל להבין
את האלוהים הנגלה
בפכפוך מעיין
בחסידה חוצה עמק
ובשבר ענן סורי מנגב חטאי אתמול

עבורם אלוהים יתגלה רק בחושן הכהנים
בעיר עטופת חומה

והנה הסוד:
אלוהים הוא החיכוך
בין המים לאבן.

מחשבות שנה חדשה

יומולדת בא' אלול גוזר עליי ארבעים יום של חשבון נפש, והחלטות לשנה החדשה.

ואני עסוקה בימים אלו במחשבות על האשה שאני רוצה להיות.

והאשה ההיא, שזו אני.

היא רגועה, ושמחה.
ויש לה זמן פנוי. והיא מאירה ונינוחה.
והיא מתעמלת ורוקדת ויש לה זמן לכתוב.
והיא אינה נוחה לכעוס והיא רחוקה מהקנאה, ויש לה עין טובה והיא אינה מהעולבין או הנעלבין.


ויש לה בית מסודר, אבל נעים. כזה שאפשר לבלגן אבל לא רוצים כי כיף ככה כמו שעכשיו.
ויש בו פרחים בעציצים. וויש שטיחים ויש כריות ויש פתקים חמודים על המקרר.
ויש מרק מוכן בסיר במקרר ויש עשבי תיבול באדנית.

ומערכת הסטריאו משמיעה את נינה סיימון. או לאונרד כהן. או ניל יאנג.

ויש מרחב ויש הכלה

ויש לה בית.

מתנות יומולדת

ככה באיחור גיליתי מה אני רוצה ליומולדת.

1. אייפוד טאצ'
2. מצעים שווים
3. מנוי לסינמטק
4. כמה ספרים טובים
5. מייבש חסה
6. כוסות זכוכית לקפה שחור של נהגי משאיות
7. חלוק רחצה כייפי

8. עזרה בפינוי בגדים ישנים וגדולים מדי מהארון שלי.

מדוע אסור לערוך חיפוש גיגול עצמי?

כי מוצאים דברים כאלה
וזה נאחס מכמה סיבות.

האחת: אני נכללת ברשימה הזאת.

השניה: התוכן. אולי זה נכון?


ואני מנחמת את עצמי באפשרות הצינית שמישהו נשכר כדי לשרבט מילים כדי ליצור תנועה רבה יותר באתר.

הצעה לשיר ערש חדיש

יום שלישי.

לא הולכים לערב טאפאס במקום של איציק.

בעסה.

הולכים להופעה של שלומי שבן מארח את בארי סחרוף ויודית רביץ.

יש.

והנה שיר הערש המוצלח ביותר של כל הזמנים.
אין טעם לצטט משפט אחד, כולם מבריקים וכואבים.

בואו נהנה ביחד.

רשימת בתי הקפה האהובים עלי בירושלים נכון לעכשיו

פעם בעבר הנפקתי רשימה כזו, שחמשת קוראי אהדו אותה, אז הנה גירסת קיץ 2010 הקיץ החם ביותר בהיסטוריה.

בעבר ישבתי לא מעט ברשתות, זה השתנה ובכוונה לא צירפתי בתי קפה של רשתות. אני מעדיפה בתי קפה עצמאיים, אבל גם ב"קפה - קפה" וגם ב"בן עמי" יש מנות כייפיות ללא גלוטן.. ככה שלעיתים תראו אותי שם נהנת מטוסט, עוגה טובה או מפסטה. הללויה!


1. קפה קדוש בשלומציון המלכה. שרות אדיב קהל כייפי חלק זרוק חלק מעונב, תפריט מצוין. נקודות חשמל מרובות ללפ טופ שרותים נעימים ונקיים.

מנת הבית: סלט ניסואז עם טונה מעושנת.

2. מזרחי ברחוב השזיף בשוק מחנה יהודה. למרות האקוסטיקה הנוראית. אוירה כייפית תפפריט מוקפד.

מנת הבית: סלט יה-יה או מרק יוגורט

3. המקום של איציק בדרך בית-לחם. אוירת שכונה מיזוג אויר מצוין. תפריט פשוט טעים ולא מתחכם.
אין הרבה מקומות ישיבה ועדיין כיף גדול. גבינות מעולות. בימי שלישי טאפאס בר חביב.

מנת הבית: ארוחת בוקר. בעיקר ביום שישי

4. נאדי ברחוב שמואל הנגיד מול בצלאל הישן: מיקום מעולה במרכז העיר, מוזיקה מצוינת. נקודות חשמל לא מעטות ביחס לכמות הכסאות, וגם כיף לשבת בחוץ.

מנת הבית: שקשוקה ירוקה.


המלצות נוספות יתקבלו בברכה

אז מה היה לנו?

הבטחתי לכתוב משהו לקראת לכבוד ואחרי היומולדת.

הבטחתי לעצמי אני מתכוונת.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הפומבית הזו, כדי להבין מה קורה אצלי.

זו היתה שנה משונה.

השנה התחילה במעבר דירה כפוי בנסיעה לאנגליה שלוותה באכזבה גדולה ובבהירות חדה, ואז מוות, ופרידה, ואז טולה הגיעה אלי ביום של ההופעה של לאונרד כהן בפארק, הישר מהסט של סרוגים - חתולתסלב, זה ההסבר הטוב ביותר להתנהגות שלה.

אני לא מדייקת בתאריכים, ארוע רדף ארוע.
אני נותרתי מאחור, מלקטת את המשברים ומנסה לאחד אותם לכדי סיפור אחד.

השנה התחילה במאמץ העצום של סיום התואר השני - תוך פחות מ20 יום הוגשו כל החובות, וזהו סיימתי את זה, למרות ובגלל הפרעת הקשב - יש לי תואר שני.

החורף היה קשה. עצבות, ומהלכים שלא הסתייעו, וכתיבה כתיבה רבה ומאומצת, וניסיון לכתוב אחרת ולבחור לי פלטת מילים שונה.

תחשבו, להבדיל, על התקופה הכחולה של פיקאסו.
הוא מכיר רק כחול. רק כחול טוב לו.לפעמים הוסיף נגיעות של אפור או - לשם שינוי טיפה ירוק נזרק פנימה.
עם קצת סגול בצד, ופתאום הוא מנסה לצייר באדום. ודקה לפני ההצלחה הוא נכנס לחרדה עצומה. האם האדום יביע את מה שהכחול הצליח?

ככה אני הייתי השנה, מנסה להחליף מילים. מנסה לחשוב אחרת.

והחורף היה קשה, קשרים שלא הצליחו, שירים שסורבו לפירסום, בחור שפנה אלי ורציתי והוא לא רצה, בגלל אילוצי זמן הוא אמר. אך עם תחילת חודש אדר הוא הרבה בשמחה וחזר לחיי, והוא מלמד אותי כל יום שיעור בשימחה ובנתינה.

ומהאביב דברים הסתדרו.


מה איפשר את השינוי?

אני בעצמי לא לגמרי יודעת.

הטיול לניו זילנד איפשר את זה.
היה שלב בטיול, בטה-אנו ששמתי לב שלא חשבתיעל העבודה כבר כמה ימים. בתחילת הטיול לא יכולתי להפסיק לבדוק מיילים. לענות להם. לפתור בעיות, להציע פתרונות. ופתאום בבת אחת - זה לא היה חלק ממני.

הטיול היה ביטוי עז של רצון, שבירה של הטבע. מעולם לא יצאתי לי לחופשה ארוכה. תמיד החופשים אצלי היו שאריות נסיעות עבודה חו"ל, למעט שבוע בניו יורק בסוף השליחות, תקופה של חוסר יציבות וחוסר ידיעה.

אני לא יודעת לצאת לחופשה.
אני לא יודעת מתי להפסיק
אני לא מרשה לעצמי להנות
אני מוצאת תירוצים למה ללכת לעבוד ולא להשאר בבית ביום מחלה.

גם בשבת עולים לי רעיונות שקשורים לעבודה.
והנה בטה אנו כל מה שהיה אכפת לי היה ספרי מתח, והנוף מולי והכתיבה שלי.

ועכשיו הסיפור שהתחלתי בטה-אנו כבר כולל יותר מ20 עמודים, והוא סיפור קצר שכנראה יהיה ארוך, והוא מעסיק אותי, כמעט כל יום.

והיו אנשים שעזרו בגדילה הזו.
החבר לשעבר.
החבר הנוכחי.
חברות נוכחיות שמלוות אותי הרבה שנים.
חברויות חדשות שסיפק עולם האינטרנט, חברויות שנעשו אמיתיות וקרובות.
הבחור שנותן לי פתח ומרווח ומסגרת שבה כל מה שאני יכול להתקיים בשלום ברוחב לב.
רב שפגשתי שבירך אותי בברכה מדויקת, ונתן לי כלים למצוא את אלוהים בעולם שלי.
מורה לכתיבה שמאיר על החיים שמחוץ לכתיבה דרך הכתיבה, ולהפך.
חברות מהלימודים שמבינות את השפה שלי.
השכנה שהיא קרובה קרובה שלי.
וחברה שמסדרת את חיי ומעניקה לדירה שלי ולי בהירות משותפת.
וחברה מניו יורק שמושכת בחוטים ומעניקה לי בית.
והאחיינים שלי.

ולמדתי להפרד - לא רק מהמתים, בזה אני נכשלת דווקא, אבל מחפצים. אני מוסרת ומעבירה הלאה, ותורמת, ונפטרת ומעניקה והכל - כדי שיהיה לי יותר מרווח. כי עודף הבגדים והנעלים והתיקים והניירות חוסם אותי מליצור, מלחשוב בשקט, ממתינות רוח.


ויש צמיחה - מבחינה מקצועית, אני כבר מוכרת ומרצה בכנסים בעולם, מופיעה באינטרנט ושאר זוטות.
אני אפילו חוקרת ספרות.
ומבחינת הכתיבה - אני מרגישה יותר מדויקת. ולאט לאט יותר דברים יתפרסמן אני מקווה, וברור לי מה הכיוון שלי, ומה העיקר ומה פחות. ופחות זה קצת.
ואני נראית יותר טוב, אם יורשה לי, וחוץ מהחיידק שהתלבש עלי לכבוד היומולדת גם מרגישה יותר טוב.

אז סך הכל- זו היתה שנה טובה - או כפי שכתבתי בטה אנו - בלי לדעת דבר:


ויש יום שמתחיל אפור ובו אין שמש ופתע השמש משחקת מחבואים עם העננים ורוקמת טלאי אור על ההרים. והעננים נהיים השמיכה בה מתכסה ההר בטרם ילך לישון והשמש היא אמא המעירה את ההר לעמל יומו שישגיח על הגבעות ועל האגם. ואותו יום יזכר כיום שטוף שמש. שאחריתו היא מהותו.

שאחריתו היא מהותו.

ומה אני מאחלת לעצמי לשנה הקרובה:

יישוב טוב, מרווח ליצירה ועשיה ובניה, והחלטות טובות, ודיוק.

זה מה שחסר לי.

דיוק.

שתיקה

עוד יומיים יש לי יומולדת

ויש לי דלקת גרון ואני לא יכולה לדבר, הגרון נפוח מדי.

ויש לי הרבה מה לומר. על החיים, על הכתיבה, על מעבר דירה וחברות ועל זוגיות אבל אני לא יכולה לדבר.

ואני צריכה להיות במלוא כוחותי, מחר ערב משפחתי אצל אחותי, רביעי כמה חברים באים חמישי עוד משהו ואני לא יכולה לדבר.

רק לישון או לבלוע כדורים או גלידת סורבה שמצננת את הדלקת.

אולי מחר אם החום יירד אוכל לכתוב אבל ברגע זה, בו אני חסרת שינה ועייפה ולא מצליחה להרדם וכואב לי איני מסוגלת לכלום.

מה המטרה של הפוסט הזה?
רחמים עצמיים? תזכורת יומולדת? ניסיון לחלץ עצמי מהמעגל האכזרי?

כל התשובות נכונות.

גלידות סורבה יתקבלו בברכה.

שירים שיקררו אתכם.

ננסי סינטרה בנג בנג.
מאז שהוצג בפני לא מצליחה להפסיק לשמוע אותו



בלאגן: שקט והרבה ומיד



רחובות לונדון וקצת גשם קייצי ראלף מקטייל.



תמזגו לכם כוס גדולה של מים והרבה קרח וטיפה לימון תתרווחו ותאזינו, ירידה של 2-3 מעלות מובטחת.

מוזמנים להציע שירים - אני אוסיף אותם לטובת הכלל והקירור כמובן.

ויש יום

ויש יום בו השמש תתעלל בגבעות תלהיט תקפוח תשחית ולשווא. נחמת הגשם עדיין רחוקה אך צלקות השמש קרובות. הנה שם אין עשב גדל, והנה עלים חומים והנה עשב ירוק מבריא נהפך לקלחים חומים ומרחיקים. והנה דרדרים עולים במקום פרחים והרוזמרין מתייבש ומפיח ריחו בחוזקה וצקצוק הרמשים קרוב ומציק.

אין לי בית

יש לי ספרים
יש לי מחבתות
יש לי חתולה
יש לי בגדים
יש לי קייטצ'נאייד
יש לי דיסק חתום של הקאונטינג קראוז
יש לי סיכומים של שני תארים
יש לי תמונה עם אהוד בנאי
יש לי חברים
יש לי מעבד מזון
יש לי מחשב נייד
יש לי מחשב נייח
יש לי חוש הומור
יש לי מכונת כביסה
יש לי מכונת יבוש
יש לי ציור מקור של אורי ליפשיץ
יש לי ספה אדומה
יש לי מיטה
יש לי ארון
יש לי ארון נעליים
יש לי סט בשרי
יש לי סט חלבי
יש לי קרשי חיתוך פרווה
יש לי חבר
יש לי שלוש מערכות תה
יש לי כפיות משוגעות
יש לי תרסיס שמן בטעם חמאה
יש לי יותר מדי בגדים
יש לי דיוידי
יש לי מעט סרטים
יש לי יותר מדי דיסקים
יש לי תכשירי פינוק של ללין
יש לי סדינים
יש לי מגבות
יש לי מפות שולחן
יש לי פותחן קופסאות
יש לי סט כלי עבודה פרחוני
יש לי שלוש כונניות ספרים
יש לי תכשיטים בעיקר מפלסטיק
יש לי שבעה אחיינים
יש לי אחיינית
יש לי רדיאטור
יש לי יותר מדי תיקים
יש לי וילונות
יש לי מצלמה


אין לי בית

דירה להשכיר:

המצב ממשיך להיות קשה. עוד דירה אפלולית הבוקר הראתה לי שאני חיה בעולם מקביל.

והחבר כבר מציע לי לוותר על החתולה ולשמור על דירה.

במצבי הנוכחי החתולה תמצא דיור עוד לפני.

דירה להשכיר : המילון

חיפושי הדירה נמשכים ביתר עוז ותסכול.

ויש צורך בניסוח מילון.

2800 ש"ח: דירת מרתף חשוכה. גם אם משופצת היא חשוכה.

אני אחלה בעל בית, אל תדאגי, בכל בוקר אני בשש בחצר המשותפת ותוכלי להכין לי כוס קפה: התחלה של הטרדה.

כניסה מיידית: תוך שבועיים - חודש.

דירת שניים וחצי חדרים: חדר שינה, הול, ומטבח. בטח שזה שניים וחצי. כי ההול זה חדר נוסף והמטבח מרווח.

גם לכם כואב?

תוסיפו