יום ראשון, מרץ 28, 2010

חמץ

חשבת שאת יכולה להרגיש שייכת.

יום שבת, מרץ 27, 2010

דרוש/ה

אני מחפשת מישהו, או מישהי, שיוכלו לעזור לי לערוך את השירים שלי.

עם ניסיון קודם בתחום.

יש לי נטיה לאהוב שורות אומללות, ואני זקוקה לשמוע לא. או תרחיבי שם. או בעצם זו הכותרת של השיר ולא השורה האחרונה שלו.


רעיונות?

יום שישי, מרץ 26, 2010

רעיונות מיותרים

1. חברות התעופה דורשות מאנשים בעלי משקל רב עד מאד לשלם תשלום נוסף, עבור הכסא הנוסף. מין הראוי שהם גם יתנו ארוחה מוגדלת, כפולה, לאותם הנוסעים. לא?


2. בשדה התעופה בקוינסטאון ראיתי מגזין על בעלי חיים. מסביר איך לפרש התנהגות מוזרה של החתול והכלב, מציג את חתול החודש וטיפים שונים ומשונים. מם הראוי שיהיה מגזין מקביל,המסביר לחתולים ולכלבים איך לנהוג עם בני האדם, כיצד לפרש התנהגות מוזרה, וסתם טיפים כללים לשליטה בבעליהם. לא?

יום חמישי, מרץ 25, 2010

(אני מסיפור אחר: קטעים שנחתכו)

ואיך במוזיי ד'אורסיי לא היה לה מספיק זמן לחרוש את המוזיאון ולבקר בתערוכות שרצתה לא בתערוכות הקבע ולא במתחלפות ואיך התרשמה מהכניסה המפוארת. שיוצרת מעין תחושת טקס או נשף. והיא רפרפה על פני החדרים והבטיחה לעצמה שיום יבוא והיא תחזור לשם. אולי בקיץ בטח לא בחורף שוב. פריז מלאה קרח והגנים אינם פורחים רק עומדים על זרדיהם ומוחים על עירומם ורק מרמזים למה שיכול היה להיות אם הייתה מגיעה בקיץ. והמוזיאון האהוב עליה ביותר הוא הרמיטאז'. החדר הזהוב, והכחול, והאדום והלבן. ואיך הצבעים נמלאים בצבעים נוספים והגודש אינו מלאה נהפוך הוא. היא רצתה עוד ועוד מהזהוב זהב הזה. סנט פטרבורג נפלאה. גם המוזיאון לאומנות רוסית שם מצוין.

התפוררות

ואיך נקבע את סדרי התורנות
איך נחלק את האחריות הזו בינינו?
כיצד נותרנו אחרונים?
ומי מאיתנו יתפורר ראשון?


ומה הטעם בתרגום
מילים שלא ניתן
לתרגם
כי מלכתחילה
היה מוטב שלא היו נאמרים הדברים
ומה הטעם בלכתוב שירים
שלעולם לא יתפרסמו?

ומתוך כח הכאב
ואילמות הלשון
נרקם העור
המכסה על הפחד
ומעבה את
הצללית
ומונע מהפרורים להתאחד לכדי משמעות

יום שלישי, מרץ 23, 2010

דודה שושנה נפטרה

דודה שושנה נפטרה אתמול. בבית אבות סיעודי. היא היתה שם רק שבוע. נפטרה בשיבה טובה.

הפעם האחרונה שראיתי אותה היתה בבית הקברות סנהדריה, בחודש כסלו, באזכרה של סבא וסבתא. היא לא זיהתה אותי. ניגשה ואמרה לי מי את? את מוכרת לי. ואז הזכרתי לה. והיא שמחה כל כך וציינה כמה יפיתי וגדלתי. ואלי אבוא לבקר אותה. אבל לא באתי.

דודה שושנה התגוררה בבית אבות בגבעה הצרפתית. עד לפני 15 שנה היא גרה ברחוב לינקולן בקומה הרביעית אבל כבר היה לה קשה לעלות.

דודה שושנה התאלמנה לפני 69 שנים ומעולם לא נישאה. היא היתה בהריון כשבעלה נהרג בעיראק. התינוק נולד ונפטר לאחר ימים ספורים. בשנים הראשונות היא ניהלה מאבקים עצומים כדי להעלות את הארון של בעלה לארץ. העירקים לא הסכימו ואחרי מאמצים ארוכים הארון הועבר לקפריסין, ואחרי שנים ארוכות וקשות, ב1961 הוא הובא לקבורה בארץ.

ודודה שושנה לא התלוננה על המדינה. אף אחד לא היה חייב לה כלום. להפך היא הוקירה תודה. וכמו סבתא היתה מלווה את הצפיה במהדורת החדשות, מבט כמובן, בהערות ביניים. היא חשבה שהנוער לא יודע מספיק היסטוריה, לא מבין מה היה כאן בעבר ומה אנחנו עושים פה עכשיו. היא ניהלה את חייה בשמחה ומתוך גאווה. גאווה בבחירות שלה, שלפעמים מהצד לא נראו פשוטות. וגם בגיל תשעים, אחרי האזכרות לדוד רזיאל הי"ד היינו ממשיכים אליה הביתה לארוחה קלה ואיזה משקה טוב, והיא הייתה מדברת על דוד עם ברק עצום בעיניים. היא התאהבה בו כשהייתה בת 15 ומשהו מאהבתה של תלמידת תיכון לצעיר כריזמטימנהיג שנועד לגדולות נותר גם יותר מיובל לאחר נפילתו.


ודודה שושנה, כמו אמה ניהלה בית ספר. אמה של שושנה חנה שפיצר לבית כהנא-שפירא ניהלה את בית הספר שפיצר לבנות בשכונת הבוכרים. ושושנה ניהלה את בית הספר יהודה הלוי בקטמון הישנה. וכמו אמה את כל האהבה שהיתה לה היא השקיעה בתלמידים שלה. עבור שושנה הם היו ילדיה שלה ממש.


דודה שושנה תמיד אמרה ששמחות צריך לעשות כי הצרות באות לבד. ושושנה ידעה לשמוח, ולצייר ולארוג והבית שלה גם בגירסתו המכווצת בגבעה הצרפתית היה מלא ביופי. כריות רקומות ותמונות שהיא ציירה תלויות על הקירות וחדר שינה עם מיטה בודדת. היא אהבה לארח. מגשי גבינות דג מלוח וודקה טובה.
אני זוכרת אותה ואת סבתא ז"ל מדברות במטבח על כוס קפה שחור וטובלות בו עוגיה מלוחה. או נפגשות בקפה מקס בעיר. או מתווכחות על משהו שקרה במחתרת. ושושנה תמיד התלבשה בבגדים צבעונים ושמחים, בנעלים צבעוניות ובאודם.

בשבעה על אבא דודה שושנה אמרה שכל מי שנקרא על שם בעלה נפטר צעיר, וביקשה שיותר לא נקרא בשם דוד במשפחה.

ומי יגיד על שושנה קדיש?

יום שני, מרץ 22, 2010

מחשבות ניו זילנדיות

1. איך זה שאין ארומה בקווינסטאון? עם אלפי הישראלים שם, אוירת אילת פינת טבריה והקפה הניו זילנדי הגרוע אני תמהה איך ארומה טרם השתלטו על ניו זילנד בכלל ועל קווינסטאון בפרט.

2. הקפה הניו זילנדי - באמת, אתם כמעט גן עדן. תשקיעו בקפה שלכם. הוא שרוף מר ודלוח. לא כיף.

3. איך זה שבכל חנויות הספרים יד שניה בטה-אנו יש המון ספרי ג'ואן קולינס על המדף? מה כולם פה קראו אותה לפני חודש בו זמנית? לא ברור.

4. כל האטרקציות פה מתחילות בצלם מקצועי שמצלם אותך מחייכת ואז בסוף מנסים למכור ערכה שלמה בשלושים דולר. למה לא למכור למי שלא מעוניין בערכה כולה רק גלויה בחמישה דולר? ממילא צילמתם השקעתם והדפסתם, לא חבל?

5. איך ישראל טרם שיבטה את מודל תיירות התרמילאים? יכול להיות להיט בארץ ולהביא עשרות אלפי צעירים מכל העולם שתהיה להם דעה חיובית על ישראל. תארו לעם כפרי אירוח זולים, עם מטבחים משותפים ושרותי הסעות לתחילת מסלולים, יכול להיות להיט. נו סטס, בחייאת.

6. כולם נורא נחמדים.

7. גן עדן אני אומרת לכם גן עדן.

יום ראשון, מרץ 21, 2010

ותשובות לשאלות הקוראים

כמה מכם (לא כל חמשתכם, רק חלק) ביקשתם להבין מה קורה פה עם כל המילים החדשות וממתי הן. אז ככה.
קצת סדר לקראת פסח:


שירי יוסף נכתבו בשני פרקי זמן שונים.

בור יוסף בסביבות 2002-3
שלהי יוסף עם החזרה לארץ ב 2007

מלכות 2001 או 2002

אבלות יומא בשנה הנוראה ההיא שאבא חלה ונפטר.

אולי גם אעלה משירי יונה שנכתבו ב סוף 1998.

כל השאר ככה על הדרך. כשיוצא.
כשיש מה לומר

ולרוב כשאין

עננה

יש עננה הלכודה מעל אגם וההרים
אינם מסייעים לה להשתחרר
וכל שנותר לה הוא להתמוגג
כאן לעיני כולם

יום שבת, מרץ 20, 2010

מלכות

על חמישה דברים העולם עומד:
האופק
המעגל
החנית
הנקודה

והחרב עודנה מונפת

*

אתה רואה את הפתק?
זה שמך
והנה התגשמת לי

*
תאנה מגלגלת עסיסה בינינו
מלכים צופים בנו

מסמיקים

*

במרחק אובדים
מחפשים את שהיה
והנה אתה לי
ואני לך

*

את כל שטעיתי בך
החבאתי בקופת הצדקה

*

מצחיק אחד
כבר מזמן מזמן
הכתרתי אותך

*

אתה אופק בעצמך
לכל מקום בו אפנה
אתה מולי

*

הציפיה:
נו כבר
שלום
להתראות נו כבר

גלגל ענק של הלב.

*

סוד השקיעה:

נקודה הנבלעת בקו

*

תפסיק להסביר
מה אתה מרגיש

זה עושה לי צל

*

ספינה שוקעת
בשמש הים התיכון
אוגוסט אחרי הצהריים

*

חנית ליבי נעוצה

אני לא יכולה

*
קו האופק היה ברור
קשה היה לומר
מהיכן תחיל

והיכן מסתיים

*

חנית חוצה את ליל חלומך

הזהו סימן.
לא כך את רוצה

*

המרחק נכנס כאן
בין המילים
כשאני שותקת


*

אם כך כל תנועה קדימה
היא תנועה אחורה

תנו לי לצאת

*

כל אלה הם מסימני הגבול

הקו העובר

*
שלושה חיצים

זהו הסימן

*

לא ידעתי
שקוים מקבילים מתלכדים באופק.
סליחה

*

חיכיתי לך ליד המדרגות
רגל כלי וצינורות

*

דוד
אישה של לילה
דם ומוסיקה במסתרים

*

אני בובת ברבי.

עכשיו נשחק

שלום אדוני המלך.

*
יכול להיות כל דבר

העורב הזה

רק לא אני

*

היה יום טוב

הסימן היה רשום

*

העולם מתרכז בנקודה קטנה אחת

רק אני ועוד כמה מזהים את הנקודה.

*

זה עוד שם?
מעל העיר?

תקראו לי שזה יעלם.

*
זהו לב:
לברור מילים

*
אמרת לי
הבעיה זה העולם

לא הלב

*
ידעת שקוים מקבילים
מתלכדים באופק?




החלומות הקבועים

החלומות הקבועים חוזרים על עצמם קורעים את מסדר הלבנים וטומנים בתוכו פיסות לחם לבן של תקווה.

החלומות הקבועים חוזרים על עצמם קורעים את מסדר היומיום וטומנים בתוכו בתים של תקווה.

יום חמישי, מרץ 18, 2010

במה אנשים מתאהבים?

אני עכשיו עובדת על סיפור קצר, וכמו סיפורים קצרים אחרים שלי הוא עוסק בזוגיות.
ושוב אני מתארת זוג בדייט. והפעם זה לא אני שם. אלא שני אנשים אחרים.
וסיימתי טיוטא ראשונה ושלחתי לחברה שאני מעריכה את דעתה שיום יבוא והיא תהיה סופרת מפורסמת. והיא כתבה לי בחזרה שהיא לא מבינה מה היא מוצאת בו ומה הוא בה. והלשון שלי מצליחה לכסות על זה אבל אם לרגע מסתכלים על הדמויות לא מבינים מה הם עושים ביחד.

והיא צודקת.
ואיך לא שמתי לב
ומה זה אומר עלי.
ככותבת כאישה.
כמי שאהבה יותר מפעם אחת

ואת רוב היום אני מעבירה בניסיון להבין לעומק מה מחבר אנשים ביחד. ולחשוב על עצמי ועל אנשים סביבי זוגות נשואים וזוגות לא נשואים וזוגות שאולי פעם יהיו נשואים אבל לבני זוג אחרים ואני מנסה להבין מה מחבר בין שני אנשים?
מה גורם להם להשאר ביחד למרות הקשיים ולמרות המטען שכל אחד מביא איתו לתוך מערכת יחסים. ואני נזכרת בקטע יפהפה מספרה של ג'מפה להירי "השם הטוב" על איך הם ממשיכים לאהוב אחד את השני גם אחרי שהקסם הראשוני חולף וגם כאשר קשקשים נגלים על הראש.

ואני מקווה שאמצא כבר מה מחבר בין הדמויות האלה בין מיכאל והבחורה חסרת השם הנפלאה הזו שבאמת מגיעה לה אהבה טובה ומגיע לה שהוא יאהב אותה בגלל הסיבות הנכונות, רק שהן עדיין לא ברורות לי.
ויש לנשום עמוק ולאפשר לפחד לחלחל ואז באבחת נשיפה להטיח אותו החוצה ולנשום אויר מתוק פנימה
ולחייך

מה את עושה שם?

אני פה כותבת. ומוחקת.
ומקריאה לעצמי בקול רם. וכותבת שוב. ושולחת לחברים לקבל משוב ומשנה שוב.
ומעלה שירים ישנים לבלוג וגם ברכות חדשות.
והרבה כאבים עולים.

ותחושת הקלה.

וגם מאזינה למוזיקה.
לקרולינה


לגבריאל


ולנינה שמזכירה לי כמה פסוקים מתהילים

יום רביעי, מרץ 17, 2010

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

וברוכים המרחקים ובני המרחקים ומרחקי המרחקים היוצקים קירבה לתוכי

אבלות יומא

אני עומדת במעגל
ומביטה סביבי
אני מושיטה את ידי לחברים שלי

אבל הם

בבחינת איסור בשאילת שלום
בבחינת מדבר בשפה רפה
בבחינת מדבר עמו מהצד
ואני עומדת במעגל
ומביטה סביבי
ורואה אותם מהצד
רפים
חסרי אונים
ונמוגים

אבלות יומא

אתם מדברים בשפה רפה
לא לעניין
שואלים במה עובדת
מה עשית
לא נוגעים בכאב
לא שואלים לשלומי
ומה זה משנה במה אני עובדת
כשאין בי שלום

אבלות יומא

יושבת נמוך
יושבים גבוה
מסתכלת סביבי
עיניים מורדות
מורידה עיניים
שותקים
שותקת
מרימה עיניים
מורידים עיניים
מסתכלת
שותקים יושבת
נמוך מורידה
עיניים
ומה כבר רציתי
דברו איתי

יום שלישי, מרץ 16, 2010

החלום מתחיל בחטא/ בור יוסף

בחלום זה פשוט
אני מתמכרת לבור

אני רוצה להכנס לבור
ולטפס ממנו והלאה
ולגלות שלטובה

מה נותר בי מחלום ליל אמש?
בחלום ראית בבירור
את מנסה לשכוח
וצולקת את הזיכרון בתוכך

הילדות היא בור עדין של שכחה.
ועמה כל הבובות שהושארו מאחור
(הפיל הורוד, האריה הממולא והכלב הצהוב)

יש שם אנשים מפעם שרצית לראות.
רוצה?

אני רוצה שבחלום הזה האנשים
האחרים יהיו ערומים.

יש אנשים שחולמים על השואה

אני לא

ובתוך החלום:
הדופק החם של הלב
המייבש את הפה וצורב את העיניים
רוצה לחזור לישון אבל הנשמה לא יכולה
היא חלק מזה

ומה חלמת הלילה?
רצת ועברת ממקום למקום
דוכני שוק חשוך ואת מבולבלת
והלכת לאיבוד
ומאור גדול לבן זך ונקי וחודר
לריקבון שחור ודחוס
לא טוב שם ולא טוב שם
את לא צריכה שאני אסביר לך.

אולי בור זה סוג של כדור
הזיות אני חולמת נהר

וזה החלום הנורא מכל:
בית ספרים כוננית מטבח
שולחן עליו
נופל האור


אני חושבת שאני מתגעגעת ללוליין הגבהים.
אני ראיתי אותו
או שזה היה שוכן הבור?
או שזה היה
הוא

ואיך זה שיוסף
לא חלם על סולם יעקב?

החלום שלי אינו על מסע
או נדודים

ההיפך

לפעמים לשינה יש טעם מתוק
כמו החלומות של הנזל וגרטל

התאווה שלי לשוקולד יש בה מין החטא
ואני הקורבן כמובן

מזל שיש לי בשר.
אחרת מזמן הייתי נשארת לבד


כמו יוסף בתוך הבור
גם אני בטוחה שליופיי יש קשר לעובדה שאני
במצוקה אמיתית עכשיו

אני תקועה בתוך בור
כולם נעלמו
ואני לא יודעת מה יהיה.
ומי שנמצא לידי הוא זה
שאסור

מסבירה לנגני התזמורת מה עליהם לעשות
הם כושלים אינם מבינים דבר
אני לוטפת ראשיהם ולוקקת מיתר
הם מהנהנים בהסכמה.

אני בכוונה לא עוסקת במין
מה יש למין ולחטא?
אני רוצה לעסוק בשקרים
סביב המין שהם הן החטא
אבל זה לא המקום

עומדת בניו יורק על מדרכה בשדרה השלישית.
כולם שותים קפה כוכבים
אני רוצה לומר להם הרבה דברים.
כמו אני לא מכאן. התבלבלתם.
אז אני מראה להם את התחתונים שלי
והם ישר מבינים למה התכוונתי

היה לילה בו נחלמו השורות הבאות:
לקפל אותך לתוך חולצתי ולהניח בארון

(פעם קיפלתי אותך לתוך בגדי והנחתי אותך במגירת זכוכית
היום אשלח אותך לארץ רחוקה)

במגירות שקופות הנחנו את תחתונינו הרקומים
ועוד:

מורחת על גופי מדבר איים

והיו עוד חלומות:

אני עפה באויר וזה נעים לי אני עפה באויר
והים חצוי לאורכו ואני נכנסת ויוצאת ממנו
אני לא מבינה.

אני מנסה לשרוף את חטאי
הם מתחבאים ממני
מאחורי הספרים ליד המיטה.

ואם בסוף דבר לא קרה
והיה רק הרהור
אז זה בסדר או לא?

אני מנסה לעזור לגוף לשכוח
ואסור לי להגיד לכם איך

זה יכול לקרות בכל מקום. הדגדוג
הזה מטיל ספק
אז מה נעשה עם כל זה?

אני נמצאת בקומה שלישית לא
קיימת בבניין קיים
רבנים בוחנים אותי על דפי גמרא
ושירים שכתבתי
אני נכשלת

קמה בבוקר כושלת

מכינה עצמי למפגש הקדוש עם הלילה
אני באה אל חלומותי
לוגמת מים מתוקים
וצוללת אל תוך דבשת הלילה
והסודות נגלים רק לי

רק יוסף יבין כאבי
אחד מפסי כותנתו
נמשך ממנו והלאה
אלי לתוך הלילה
פס עדין ויפה שבכה את חלומות
הלילה


דיבורים מיותרים
רכילות
בזבוז כסף
עניינים לא סגורים משהו לא מדויק מילים מסורבלות עם שגיאות
זה גם חטא.


החלום אינו חטא
החטא הוא בויתור
החטא הוא הבור

קומי צאי
תחלמי

מול אגם בטה אנו

אז זהו כבר אין תירוצים
ואפילו הגשם פסק
ואין לי מה או מי שיפריע לי לכתוב

חוץ מעצמי כמובן.

אז אני סוגרת את עצמי בחדר קטן ונזירי.
ואני לא קיימת בו. או בשום מקום אחר בעולם.

אני רק כותבת.

ככה לכמה שעות בלבד.

בלי לחשוב יותר מדי.
בלי לרצות יותר מדי.
בלי להתחרט
בלי למחוק
בלי ללחוש
פשוט לכתוב ולצעוק

לצעוק ולכתוב.

יום ראשון, מרץ 14, 2010

ואני כאן מול אגם
ואני רוצה לכתוב
וש' אמר את צריכה להתנסות בכתיבת עלילה.
וכל העלילות שעולות בי אינן מענייני
והדברים העולים בי אינם עלילה
אלא עלילותי
ודברים שעלו ולא עלו
ואפילו לא העלו ארוכה

ואיך אתפור מהן עלילה?

ואיזה ענין יהיה בכך
ומה חשבתי ומה עשיתי בעיקר מה לא עשיתי
כי מחשבות ורצונות הובילו לאי עשיה ולהיכרכות אחר המקרה
והתמעטות כושר הבחירה
ולו בחרתי היו הדברים אחרת
ואולי היה לי פנאי
לרקוח בראשי עלילה
ואולי היתה ניתנת לי המתנה להמציא דמויות ומעשים
שמעולם לא היו ודבר מהם טרם נברא

יום חמישי, מרץ 11, 2010

יומולדת שמח

מחר, ביום שישי שניים עשר במרץ 2010 נציין את חגיגות ארבע שנות בלוג.

מדוע תאריך לועזי? כי הבלוג זוכר רק תאריכים לועזיים. וכי הוא נולד באנגליה, ויש בו מטומאת חו"ל. הזהרו.

ומה היו לנו בארבע השנים הללו?

חזרה משליחות, תחילת - הופה - סיום לימודי תואר שני, התחלתי לפרסם שירים שלי, ולא רק בבלוג, נולדו אחיינים חדשים, הכרתי את ליסה וסייעתי לתרגם את השירים של אדמיאל קוסמן לאנגלית. התחלתי להתפתח מבחינה מקצועית. הייתי חולה והחלמתי, הרבה מחשבות על בדידות ולאחרונה הרבה שמחה.

היו פוסטים של מוזיקה, היו מתכונים, בהתחלה הרבה אנגלית, ועכשיו בעיקר עברית, למורת רוחם של כמה מקוראי דוברי האנגלית המוחים על יכולות התרגום העלובות של גוגל. היו מחאות נגד אל על, היו דברי תורה, היו טעויות שלי, והיו הרבה שאלות. לחלקן טרם נמצאה תשובה. חלק גדול מהזכרון שלי נמצא פה. בבלוג הזה. ארבע השנים הללו היו משמעותיות כל כך.

לעיתים אני מרגישה כאילו העירוני משינה עמוקה שבה שהיתי לאחר שאבא ז"ל נפטר, ורק היציאה לשליחות - והחזרה ממנה העירו אותי והחזירו אותי לחיים.
ואני מאמינה שלבלוג היה מקום חשוב בחזרה לחיים.

הכרתי כמה אנשים דרך הבלוג, כמה כותבים אחרים שמתגובות שלהם אלי ושלי אליהם נוצרה ידידות, שחצתה את העולם הוירטואלי ונוגעת בעולם האמיתי. ונוצרו קשרים נוספים עדינים ומשמחים.

רבים שאלו אותי איך אני מעיזה לכתוב ככה הכל בבלוג. אין לך סודות הכל חשוף אצלך.

אני מרגישה אחרת. הרבה דברים לא נכנסו לבלוג. חלקים מעובדים שלהם נכנסו לכאן, דרך שירים או סיפורים. אבל לא הדברים עצמם.
הבלוג התחיל אנונימי ולפני שנה עבר להיות תחת שמי. וזה הבהיל אותי. הרגשתי חשופה. היום אני חושבת שזה נתן לי ביטחון. שאני והבלוג הם אחת. ואין לי במה להתבייש. ואולי במונחים פמיניסטים, האישי הוא הפוליטי והנה אני. על כל מחשבה וטעות פרושה כאן.

אשמח לשמוע מכם, חמשת קוראי היקרים, (טוב קצת יותר מחמישה) מהאתם אוהבים בבלוג הזה, על מה הייתם רוצים לקרוא, וסתם אתם מוזמנים לאחל לבלוג יום הולדת שמח.

ותודה ליואב על הסיוע הטכני עם גוגל אנליטיקס. ככה שאדע מהיכן וכמה אתם גולשים, ובעיקר מה שלום האיראנים.

יום שלישי, מרץ 09, 2010

פוסט טיסות

1. לא הגישו וויסקי או יין לבן, וגם לא ממחטות לחות חמות. מה קורה עם אל על? (זה בהחלט נשמע כמו אוייויויויווו)

2. פרדוקס גלוטן: ככל שתתכונני יותר טוב לטיסה ותציידי במצורים נטולי גלוטן, כך הארוחה ללא גלוטן בטיסה תהיה טעימה, מזינה ועם לחמניות שוות יותר.

3. אבל זה להיט, כי כל מה שהכנת ישמש אותך לטיסה הבאה בה הזמנת אוכל כשר אך לא נטול כי - אין כזה. תמהתני. מדוע חברת הרמוליס המייצרת אלפי מנות מזון כשרות לא יכולה לייצר כשר+ נטול גלוטן לטסים בחברות שאינן אל על? אם אלעל הצליחה - גם הרמוליס יכולים.

4. קאת'י פאסיפיק שולטים: סדרות טלויזיה מעולות, סרטים מצוינים, מרקע קטן ומדויק ואיו טשטוש או השתקפות, סאונד מצוין. וברשימת התקליטורים לשמיעה נינה סיימון כיכבה. אני גרופי. והדיילות אפילו מחייכות! מי היה מאמין.

5. הסרטים באלעל: מדוע הם כולם מתחילים באותה שעה? מדוע אם כבר יש לנו מסך אישי אני לא יכולה לצפות בסרט בקצב שלי? ומדוע הדיבוב הצרפתי השתלט על פס הקול באנגלית? בעצם זה היה סבבה. ג'ורג' קלוני בצרפתית זה משהו משהו.

6. ג'ניפר אניסטון ככבה בכמה מהסרטים והתוכניות שראיתי, וחבל שמלהקים אותה לתפקידים בעיקר דרמטיים, יש לה יכולות קומיות מצוינות ומגיע לבחורה הזאת לחייך. אני במחנה ג'ניפר, כמו שהייתי במחנה עופרה חזה.

7. האחות ג'קי - סדרה הורגת לא חינוכית ומופרעת קשות. בדיוק מתאים למחוסרי שינה.

8. בנחיתה באוקלנד, ככה מול הקרוסלה של המזוודות יש איש נחמד עם דוכן קטן שמכין קפה ותה בחינם. להיט. בדיוק מה שהייתי צריכה.

לכבוד יום האישה

הנה לקט פוסטים בענין:

להיות אישה קטנה

לכבוד יום האישה

כנס פוריות האישה המודרת

ולצערי, מצבנו הנשים לא השתפר לאחרונה. לא בחזית האוטובוסים הנפרדים, לא בתקרת הזכוכית באקדמיה, לא בשכר, אולי מרביצים לנו קצת פחות? מצד שני אונסים ומטרידים יותר.

ברוך שעשני אישה.

יום ראשון, מרץ 07, 2010

קוראים יקרים

זהו אני בשדה תכף עולה למטוס.

אם אתם קוראים ותיקים או חדשים,
אם אנחנו מכירים גם בחיים האמיתיים וגם אם לאו,
אם יש לכם שגיאות כתיב או טעויות באיות

אנא,


בפעם הבאה שיש לכם טיסה, חישבו עלי ותבדקו טוב טוב את שעת הטיסה.

שלכם

שלומית שנזכרה מאוחר מדי לבדוק ולא נשאר לה זמן לקפה.

יום שבת, מרץ 06, 2010

פרדוקסים

הנה אחד מהעבר

והנה אחד חדש.

איך זה שקל לכתוב שכלום לא קורה

ושהרבה דברים קורים

נגמרות לי המילים?

יום חמישי, מרץ 04, 2010

מתוך ספר הברכות שיש לחדשן

ברוך שומר החלומות ומיטיב השינה שפלית ומנעת מסתננים שטניים וכיסית חלומותי בניחוח גשם וצחוק יהלומים.

הליכת הבוקר זימנה לי

מפגשים עם כמה גברים מעניינים ופרויקט שמילותיו אין יפות מאלה.
השאפל היה אחראי על בחירת השירים. הבחירות הפתיעו אותי. הן לא אקראיות.

ניל היה ראשון




ואחריו ענה לו גבריאל בלחסן



לאונרד לא יכול היה שלא להכנס לשיחה הזאת, ולהראות לגבריאל שיש, שיש האהבה בעולם ויש מקום של ריקוד.


ולקינוח - הפרויקט של עידן רייכל סיכם את הדיון

יום רביעי, מרץ 03, 2010

רשימת הדברים המוחלטים

הרוח החותכת בשיער
השורה האלקטרונית
אור נופל על אחת מאבני ירושלים
חציל ושוקולד.

וכל השאר נדמו בעינינו

טרמינל לונלי

זה מתחיל בלחץ על העיניים. הן כבדות. נפתחות ומתחרטות על כך אך מאוחר מדי. הצריבה הקלה והיובש מאותתים כי למרות שהבטחת לעצמך כשלת. את לפני נסיעה ונפלת שוב לאותה מלכודת לחץ. את מבטיחה לעצמך לחשוב חיובי, להכין רשימות כל יום להספיק שלושה דברים. אך העורב בראשך לוחש לך. את לא מצליחה. איך תספיקי אין זמן. את נלחמת בו. והמאבק פורע נוצותיך. והעין הימנית לוחצת אותך. את נושמת עמוק והאויר המרגיע את בית החזה נשבה בשגיונותיך ומחמיץ.

הרשימות שהכנת הן האויב החדש מנכיחות את חוסר ההספק ,העצלנות וסדר העדיפות השגוי. את לא מדוייקת. אף פעם לא היית וכל המאמץ הזה .על מה זה ולמה זה. לא שווה לך הדבר. תוותרי. תבטלי. תשארי. אל תסעי.

את נלחמת בפחד. לכי תסבירי מהו פחד חופשה. המבט על פני השומע יתורגם לאכזבת חוסר ההבנה. אבל מה אני אעשה כל היום. כמה אפשר כבר לטייל. נוף זה נוף זה נוף. ויש כל כך הרבה מה לעשות עכשיו. יש לכתוב, ולהגיש, ולהפגש, ולחשוב ויש לקדם ולהסביר ולמצוא מילים מדויקות ומה פתאום לקום ולנסוע מרחקי ארץ לטווח זמן אחר שיום בו הוא לילה וחורף הוא קיץ. ואיך שני מטוסים יכולים להקיף חצי עולם. ומה אני אעשה במטוס כל כך הרבה שעות ואיך יהיה לי כוח להלחם בכל המחשבות שיש בעולם. ויש רע בעולם. ויש להרבות באור. ויש רע המתחפש לטוב ואיך אדע להבדיל.

והלחץ בעיניים גובר. ושוקולד אינו עוזר . ולא מים. וההליכה המהירה ברוח הבוקר הקלה במעט אך התבררה כהפוגה לצורך צבירת כוחות ופתיחה במערכה חדשה, בה ידך על התחתונה . וחלומותיך אינם מסייעים בידיך. אונס אכזרי. שדות תעופה זרים אבדן פריטים הכרחיים מתערבבים וצובעים לילותיך בחמיצות.

ופרטי פרוטוקול הלחימה הפנימית מוכרים לך.

הרי כל פעם זה כך ולמרות שאת למודת נסיעות
וארזת לבד את נופלת לאותה
מלכודת ארנבים ישנה.
רגלך לכודה ופוצעת
הלהב חותכת עד העצם
הבשר נקרע הדם
עולה ואת צועקת.
וקולך אינו

נשמע.

יום שני, מרץ 01, 2010

רשימת מטלות מתעדכנת

1. לסדר את הדירה

2. לארוז

3. לקנות כיסוי לפלטת שבת מתנה

4. למצוא כרטיסי אשראי לא מצאתי , הזמנתי חדש.

5. ללכת למ.מ.ס.י להוציא רישיון בינלאומי

6. להפקיד צ'קים ומזומנים בבנק

7. להכין את החומר לצילומים

8. להחזיר את האוטו לרעננה

9. למצוא מקום להתארח בו בהונג קונג

10. להכין מתנות

11. לקנות מחשב נייד

12. להנות מכל זה

פורים שמח

אילו יכולתי הייתי מתחפשת למיס פיגי, אלופת ילדותי.

אולי זה הבלונד הכובש.

הנשיות הבוטחת.

חוסר היכולת לשיר, ובכל זאת לשיר.

אולי הטעם המשובח בבגדים, גברים ואביזרים נלווים.

מי יתן חיי חייך מיס פיגי.